טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים – תאינה
"... וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן. דתנן, רבי יוסי אומר: לעולם אינו נהרג עד שיהו פי שני עדיו מתרין בו, שנאמר על פי שנים עדים. ואיבעית אימא: כגון דאיתכחוש בבדיקות, ולא איתכחוש בחקירות. וקמיפלגי בפלוגתא דבן זכאי ורבנן. דתנן: מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים" (סנהדרין, ט ע"ב).
פירוש: וְקָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא [ונחלקו במחלוקת] של ר' יוֹסֵי וְרַבָּנַן [וחכמים]. דִּתְנַן [שכן שנינו במשנה], ר' יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵינוֹ נֶהֱרָג עַד שֶׁיְּהוּ פִּי שְׁנֵי עֵדָיו המעידים בפני בית דין הם המַתְרִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים או שלושה עדים יומת המת" (דברים יז, ו), ר' מאיר סבור כר' יוסי, וכיון שלא התרו בו העדים יש כאן רק דין ממונות בשלושה. וחכמים במשנתנו סבורים כחכמים החולקים על ר' יוסי, ולכן יש כאן מקום לדיני נפשות. וְאִיבָּעֵית אֵימָא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר למחלוקת: מדובר כאן במקרה כְּגוֹן דְּאִיתְכַּחוּשׁ [שהוכחשו העדים] בִּבְדִיקוֹת לגבי פרטי המעשה וְלֹא אִיתְכַּחוּשׁ [הוכחשו] בַּחֲקִירוֹת שהן השאלות היסודיות ביחס לזמן ומקום המעשה. ונחלקו אם יש עוד מקום לדיני נפשות, וְקָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא [ונחלקו במחלוקתם] של בֶּן זַכַּאי וְרַבָּנַן [וחכמים]. דִּתְנַן [שכן שנינו במשנה]: מַעֲשֶׂה וּבָדַק בֶּן זַכַּאי בְּעוּקְצֵי תְאֵנִים, שחקר את העדים ביחס לעוקצים (הקצוות, חיבור התאנים לעץ) שהוזכרו תאנים בקשר למעשה שעליו מעידים, וכיון שמצא סתירה בדברי העדים בענין זה רצה לפסול את כל עדותם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תאנה שם באנגלית: Common Fig שם מדעי: Ficus carica
נושא מרכזי: כיצד ניתן לאפיין עוקצי תאנים לצורך חקירה?
לריכוז המאמרים שנכתבו על התאנה הקש/י כאן.
שאלה שניתן לשאול על אופן הבדיקה של רבי יוחנן היא מדוע למרות שקיימים זני תאנים בעלי צבעים שונים (ירוק-לבן, שחור סגול ועוד (ראו עוד בפרק על זני התאנים בעבודת המאסטר של ד"ר עקיבא לונדון. לקריאה הקש כאן, במאמר "שחורות וליקט לבנות לבנות וליקט שחורות" ובמאמר "מייתי תאיני חיורתא ושייפי להו בחבלא"), תכונה המהווה מאפיין בולט יותר, הרי שבדיקתו של רבי יוחנן הייתה דווקא בעזרת השוואת העוקצים. מכאן ניתן להסיק שכוונתו הייתה להעלות, עד כמה שניתן, את ההסתברות לזיכוי הנאשם ולכן בדק את העדים בעזרת פרט שולי, שבדרך כלל אין שמים לב אליו. באופן זה פירש הרמב"ם (סנהדרין, פ"ה מ"ב):
"בן זכאי, הוא רבן יוחנן בן זכאי, ואינו הוא שבדק, אלא המעשה היה לפני רבו הלל הזקן והוא תלמיד לפניו, שאל הלל את העדים באי זה מקום, אמרו במקום פלוני תחת עץ תאנה, אמר רבן יוחנן בן זכאי אולי ישאלו אותם על תיאור התאנים ועל עוקציהן שהם תלוים בהם בעץ אם אותם העוקצים ארוכים או קצרים אם הם עבים או דקים, וכל זה כדי להכביד על העדים כמו שאמרנו, ונרצו דבריו אלה, ונשאלו כמו שאמר, ולא היה ידוע באותן הזמן אלא בשם בן זכאי בלבד, ונקבעה השמועה בשם בן זכאי וקבעה רבינו הקדוש בזמן החבור כפי שהגיעה אליו. ואמרו".
על נטייתו הכללית של רבן יוחנן בן זכאי להכביד על העדים אנו לומדים מדברי הגמרא (סנהדרין, מא ע"א): "... אלא אמר רב יוסף: מבן זכאי לותיב איניש? שאני בן זכאי דבדיקות כחקירות משוי ליה". מפרש רש"י: "כחקירות משוי ליה - לבדוק בכל אשר יוכל כדי להכחיש, וכי היכי דבחקירות מתכחשי בדבר אחר, זה אומר במקום פלוני וזה אומר במקום פלוני, דהיינו דבר אחר - דהמקום לא הרגו, הכי נמי בדיקות".
את המונח "עוקצי תאנים" אנו פוגשים בהקשרים נוספים. במשנה (תרומות, פי"א מ"ד) נאמר: "עוקצי תאנים וגרוגרות והכליסים והחרובין של תרומה אסורים לזרים". מפרש הרמב"ם: "עוקץ, הוא הקצה. כלומר העץ שבו נתלה הפרי באילן". במשנה בעוקצין (פ"א מ"ו): "עוקצי תאנים וגרוגרות והכלוסים והחרובים הרי אלו מיטמאין ומטמאין ומצטרפין". מוצאים אנו שלפחות לעניין שתי הלכות אלו (תרומה וטומאת אוכלין) עוקץ התאנה נחשב כחלק מן הפרי. לאור העובדה שהחלק העצי של עוקץ הפרי לא נאכל, מסתבר, שהכוונה במשנה לחלק הרך המאוחה בגוף הפרי. דבר זה עולה מהירושלמי (תרומות, יא הלכה ג'): "... ר' זעירא בשם ר"א אם מתני' במובלעות באוכל וכו'".
המשנה אינה מפרשת מה אופי הבדיקה "בעוקצי תאנים" כלומר מהו המאפיין המדוייק שהיה צריך להיות תואם בין שני העדים? ברור שקיימת במאפיין זה שונות שאיננה נמצאת במתאם עם צבע הפגות עצמן, משום שאז הבדיקה איננה דווקא בעוקצים, ואם כן אין מדובר בחלק העוקץ המובלע בפגה שצבעו זהה לצבע כולה. הבדיקה היא, אם כן, בחלק העצי והשאלה העולה היא מהם המאפיינים שלו המבדילים בין הזנים. רש"י מציין את עובי העוקץ כמאפיין הנבדק: "בעוקצי תאנים - שאמרו העדים תחת תאנה נעשה מעשה, אמר לו: תאנה זו עוקציה דקין או עוקציה גסין". דבריו הם על פי הגמרא להלן (סנהדרין, מא ע"א): "תא שמע, אמר להן: תאנה זו עוקציה דקין, עוקציה גסין, תאנים שחורות, תאנים לבנות". הרמב"ם מתייחס לשני מאפיינים והם עובי העוקץ וגם אורכו". יש לציין שבספרות יוון ורומא תוארו זני התאנים גם על פי אורך העוקץ וצבעו. פליניוס הזכיר זן הנקרא "טלני" בעל עוקץ שחור וארוך. על זן אחר הנקרא "תאנה סגולה" כתב: "התאנה המוקדמת ביותר היא תאנה סגולה, שיש לה עוקץ מאוד ארוך. והיא מלווה על ידי על ידי המין הקטן הגרוע ביותר – תאנת ההמונים". זן נוסף הוא "תאנת מחרשה לבנה" שעליה כתב: "לתאנה הקרויה חריש לבן יש עוקץ קצר מאוד והוא מין פחוס" (ראו עוד בעבודתו של ע. לונדון).
בקיאותו של רבי יוחנן בן זכאי במאפייני התאנה, שבאה לידי ביטוי ביכולתו להבחין בין עוקצי תאנים מזנים שונים, היא זו שהצילה אותו ממוות כפי שסיפר על עצמו: "אמר רבי יוחנן: פעם אחת אחזני בולמוס, ורצתי למזרחה של תאנה, וקיימתי בעצמי החכמה תחיה בעליה. דתני רב יוסף: הרוצה לטעום טעם תאנה יפנה למזרחה, שנאמר וממגד תבואת שמש" (יומא, פג ע"ב). אמנם בנוסח הגמרא שלפנינו הגירסה היא "רבי יוחנן" אך מהשוואת גירסאות נוספות של הסיפור בכתבי יד הסיק הרב יהושע בוך שהמספר הוא רבי יוחנן בן זכאי. באחד מהם (מוסקבה-גינזבורג) נכתב: "מעשה בריב"ז שאחזו בולמוס והלך לאמאוס" (קהלת רבה, פרשה ז'). לדעתו נוסח זה הוא הנכון משום ששם המקום אמאוס מוכיח שמדובר בריב"ז שהיה בירושלים הסמוכה לאמאוס, ולא ברבי יוחנן האמורא שחי בגליל הרחוק מאמאוס.
מעניין לציין שגם רבי יוחנן האמורא מוזכר בספרות חז"ל באופן המעיד על הכרות טובה עם התאנה:
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב נצר תאנה יאכל פריה, למה נמשלו דברי תורה כתאנה? מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים אף דברי תורה: כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם" (עירובין, נד ע"א).
"רבי יוחנן, כי מטי להאי קרא בכי: הן בקדשו לא יאמין, אי בקדושיו לא יאמין במאן יאמין? יומא חד הוה קא אזיל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני, שביק הנך דמטו, ושקיל הנך דלא מטו. אמר ליה: לאו הני מעלן טפי? אמר ליה: הני לאורחא בעינן להו, הני נטרן, והני לא נטרן. אמר: היינו דכתיב הן בקדשו לא יאמין"(1) (חגיגה, ה ע"א).
"וגם נפשם בחלה בי. רבי אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן משיאדימו פניהם. וכל התאנים פניהם מאדימות? רבי תנחום בר מריון בשם רבי יוחנן לוקח אחת ומניח אם בשלה בתוך כדי מעת לעת חייבות ואם לאו פטורות" (ירושלמי, וילנא, מעשרות, פ"א הלכה ב').
(1) פירוש: רבי יוחנן כי מטי להאי קרא, בכי [כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה], נאמר: "הן בקדשו לא יאמין", אמר: אי [אם] בקדושיו לא יאמין — במאן [במי] כן יאמין ?מסופר: יומא חד הוה קא אזיל באורחא [יום אחד היה ר' יוחנן הולך בדרך[ חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני [ראה איש אחד שהיה מלקט תאנים], שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו] הניח את אלה שהגיעו לבישול ולקח את אלה שלא הגיעו עדיין]. אמר ליה [לו] ר' יוחנן[ לאו הני מעלן טפי ]האם לא אלה הבשלות מעולות יותר?] אמר ליה [לו]: הני לאורחא בעינן להו] את אלה התאנים לדרך אני צריך אותן], הני נטרן והני לא נטרן [אלה שעדיין אינן בשלות נשמרות, ואלה הבשלות אינן נשמרות[, אמר ר' יוחנן, היינו דכתיב [זהו שנאמר]: "הן בקדשו לא יאמין", שיש אנשים כשרים שהקדוש ברוך הוא לוקח אותם מן העולם לפני זמנם משום שהוא יודע בהם שעלולים לבוא לידי קלקול ותקלה.
מקורות עיקריים:
י. פליקס, עצי פרי למיניהם, צמחי התנ"ך וחז"ל. עמ' 87-88.
יעקב עציון, "עובדות על תאנים" באתר משתלות יגור.
לעיון נוסף:
התאנה באתר צמח השדה
י. גליל, "התאנה חנטה פגיה"
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק הרימון. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
