כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ תִּתְחַטְּאוּ
פסחים סו ע"ב
"ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו - ממשה. דכתיב : (במדבר לא, יד) וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל וגו' וכתיב (במדבר לא, כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וגו' מכלל דמשה איעלם מיניה".
קשה, היות שנתעלמה הלכה ממשה, הכיצד לימדם בשעת כעסו הלכות טהרה, עוד בטרם שלימדם אלעזר הלכות גיעולי נכרים? ככתוב:
וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה. הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'. וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ: וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם. וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם. וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ.
אלא שמצוות הטהרה שהורה להם – לא בכלל הוראה ותלמוד היו, אלא בכלל הקצף שקצף עליהם נכללו. וכך אמר להם: אילו הרגתם ככל מצות ה', כל מעשיכם בטהרה היו. ואילו עתה שהחייתם שלא כמצוותו, אף מה שהרגתם – לא מתוך שמוע בקול ה' עשיתם, אלא ביצר ההריגה דבקתם. ודבקה בכם טומאת מת ועונש מרי עץ הדעת היפך עץ החיים. לכן תִּתְחַטְּאוּ מחטאיכם ותטהרו מטומאתכם.
