הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כבתראי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין ג ע"ב
... והאמר רבי אבהו, שנים שדנו דיני ממונות - לדברי הכל אין דיניהם דין אלא - דלא בעינן מומחין...
... אלא אמר רבא: תרתי קתני, משום דרבי חנינא.
רב אחא בריה דרב איקא אמר: מדאורייתא חד נמי כשר, שנאמר +ויקרא יט+ בצדק תשפט עמיתך אלא משום יושבי קרנות.
אטו בתלתא מי לא הוו יושבי קרנות? -
אי אפשר דלית בהו חד דגמיר. -
אלא מעתה טעו לא ישלמו! - כל שכן דנפישי יושבי קרנות.
מאי איכא בין רבא לרב אחא בריה דרב איקא? -
איכא בינייהו דאמר שמואל: שנים שדנו - דיניהן דין, אלא שנקראו בית דין חצוף.
לרבא - לית ליה דשמואל,
לרב אחא בריה דרב איקא - אית ליה דשמואל.
1.
סיכום דעות האמוראים בסוגיה:
שמואל - שנים שדנו דיניהם דין
רבי אבהו - שנים שדנו אין דיניהם דין
רב אחא - שנים שדנו דיניהם דין
רבא - שנים שדנו אין דיניהם דין
2.
רא"ש מסכת סנהדרין פרק א סימן ג:
... בה"ג פסק כשמואל אף על גב דאמר לעיל בריש מכילתין דרבא לית ליה דשמואל. מ"מ רב נחמן דהלכתא כוותיה בדיני סבר כוותיה.
בה"ג פוסק כשמואל כי רב נחמן פוסק כמוהו.
2.1
הכללים היוצאים מדברי הבה"ג:
רב נחמן ורבא - הלכה כרב נחמן.
2.1.1
האם הוא לא מקבל את הכלל שהלכה כבתראי - כרבא? אולי הוא סובר שאין הלכה כרבא נגד שמואל ורב נחמן - שניהם יחד.
2.1.2
או אולי הוא סובר שהכלל של הלכה כבתראי תקף רק לגבי החכמים בדורות שאחרי אביי ורבא.
2.2
מדברי בה"ג יוצא גם שלולא רב נחמן ההלכה היתה כרבא, ואז יוצא כלל: שמואל ורבא - הלכה כרבא, ובגלל שהלכה כבתראי כי מדובר ביחיד מול יחיד.
2.3
גם משמע מדבריו, שהלכה כרב נחמן בדיני - גם כלפי דורות שלפניו וגם כלפי דורות שאחריו – עד אביי ורבא (לפחות), ולא כמו מי שסובר שהכלל שהלכה כרב נחמן בדיני תקף רק לגבי אמוראים מסויימים [כמו רב ששת].
2.4
גם התוס' בסוגייתנו מביא את דברי בה"ג.
3.
המשך דברי הרא"ש:
... *ורב אלפס פסק לקמן בפרק אחד דיני ממונות כרבי אבהו.
הרי"ף פוסק כרבי אבהו - שנים שדנו אין דיניהם דין.
3.1
הוכחה:
וכן מסתבר דסוגיא דשמעתין כוותיה דקאמר דכ"ע דין בשלשה.
מהביטוי בגמרא "דכולי עלמא בשלושה" משמע כרבי אבהו. וכלשונו "דסוגיה דשמעתין כוותיה".
העיקרון הוא שכאשר ממהלך הסוגיה משמע שהלכה כשיטה מסויימת הרי מסקנה זו גוברת על הכרעה על פי כללי ההכרעה שבין החכמים. כי הביטוי הנ"ל מהווה את הכרעת "עורך הגמרא", וכלשון ה"מרדכי": "שקיל וטרי לתרוצי שמואל".
3.2
הוכחה נוספת:
ועוד דקי"ל דמאביי ורבא ואילך הלכתא כאמוראי בתראי ורבא לית ליה דשמואל.
הלכה כרבא בגלל הכלל של "הלכה כבתראי" ולא כלעיל בסעיף 2.1.1
3.3
והוא מפרט את הדין של רבי אבהו:
ואליבא דר' אבהו שנים שדנו היכא דלא קבלום עלייהו אין דיניהם דין ואפי' לא טעו ואי מודי קמייהו כמאן דאודי חוץ לב"ד ואי לא אמר אתם עדיי לאו הודאה היא וגם מצו לחלופינהו לטענותייהו לטעון טענות אחרות:
3.4
מסקנה מדברי הרא"ש:
שמואל ורבא – הלכה כרבא
רב נחמן ורבא – הלכה כרבא
שמואל ורב נחמן [יחד] כנגד רבא – הלכה כרבא
4.
המרדכי פוסק כשמואל כי רב אחא פוסק כמותו. ורב אחא הוא בתראי (בדור החמישי – חברו של רב פפא). הראשונים לעיל מתייחסים כלפי רבא כאל "בתראי" ולא אל רב אחא
ויש לשאול: לכאורה המרדכי צודק ! הרי הלכה כבתראי!
4.1
אפשר אולי ליישב ("חידוש"): הרא"ש (והתוס') כנראה סוברים שהכלל "הלכה כברתאי" תקף רק כאשר אותו אמורא אמר הלכה מפורשת.
בסוגייתנו רב אחא אמר שמן התורה די בדיין אחד אבל חכמים תיקנו שיהיו שלושה, והגמרא היא זו שאמרה "איכא בינייהו" בין רבא לרב אחא, וקבעה שרב אחא סובר ששנים שדנו – דיניהם דין, כדברי שמואל.
[יש כאן דוגמא לעיקרון שראוי תמיד להבחין בין דברי החכם [תנא/אמורא] עצמו לבין מה שה"סתמא דגמרא" מסבירה את דבריו].
4.2
גם ה"כסף משנה" אומר שדעת הרמב"ם היא כרב אחא שמדין תורה גם יחיד הדיוט כשר לשפוט מן התורה.
5.
פרשני הרמב"ם דנים בהרחבה בשיטתו כדי ליישב סתירה לכאורה בדבריו.
עיקר דבריהם הוא לגבי העיקרון שתקנת חכמים יכולה לפסול גם בדיעבד מי שלא עשה כדבריהם - שיהיו 3.
