דיוק וחידוש ברש"י
סנהדרין דף ג
עמוד א
רש"י ד"ה תרתי קתני. דודאי ג' בעינן דעירוב פרשיות כתיב כאן ומיהו בהדיוטות סגי משום דרבי חנינא והכי קאמר דיני ממונות דהיינו הודאות והלואות בשלשה הדיוטות וגזילות וחבלות בשלשה מומחין:מדאורייתא חד נמי כשר. בהודאה והלואה דכתיב תשפוט לשון יחיד ואין עירוב פרשיות כאן ומתניתין ודאי תרתי קתני כדאמרן ומיהו שלשה בהודאות והלואות לאו מדאורייתא אלא מדרבנן:
הנה התוספות בד"ה ומדאורייתא חד נמי כשר. הקשו על דברי רש"י וז"ל: פירש בקונטרס דקסבר אין עירוב פרשיות כתיב כאן וקשה דא''כ בצדק תשפוט למה לי לכך נראה דאפי' למאן דאית ליה עירוב פרשיות קאמר:
אבל אם נדקדק היטב בדברי רש"י נראה שהוא לא חלק בדווקא על דברי תוס' כי רש"י שינה מלשונו בד"ה תרתי קתני דעירוב פרשיות כתיב כאן וכו' ובד"ה מדאורייתא וכו' כתב ואין עירוב פרשיות כאן וכו' ולא כתב ואין עירוב פרשיות כתיב כאן, וכוונת רש"י שמאחר ולגבי הלוואה יש לנו את הפסוק בצדק תשפות אמיתך אז אי אפשר לומר עירוב פרשיות בעניין זה , ואף שדרשינן עירוב פרשיות הוא רק כשההלכה המדוברת לא שייכת במקום שנאמרה אזי דורשים אותה לפרשה אחרת (ואף שאת הפסוק עצמו של מודה במקצת שאינו ענין לשומר חינם דרשנהו למלוה בכל זאת את הונקרב בעל בית אל האלהים לא נדרוש גבי מלוה כמו שהסביר רש"י בדף ב ע"ב לדברי רב אבהו) אבל את ההלכה דבעינן שלשה לא נוכל לדורשה במלוה כי שם נאמר בצדק תשפוט שהוא דיין יחיד,
הסבר נוסף המתבקש בדברי רש"י אלו מדוע כתב רש"י ומתניתין וודאי תרתי קתני בהקשר לענין זה שאין כאן עירוב פרשיות, ובכלל ראוי לעיין בגמרא עצמה מניין לה שרב אחא חולק על רב אבהו בהסבר המשנה ולמד כמו רבא דתרתי כתיב כאן ומפני זה הגמרא חיפשה נפקא מינה בין רבא לרב אחא,
ונראה להסביר טעמא דמילתא בהסבר דברי רב אבהו שלמד מה הן קתני על אף שני השאילות ששאל רבא א. מדוע לא נאמר שתרתי קתני וב. מדוע כפל את המילה שלשה, והסיבה החזקה היא מפני שאם תקנת חכמים בהודאות והלואות באה להוריד מהחיוב דאורייתא שצריכים שלשה מומחים כפי שנאמר בגזילות וחבלות, אז לא מסתברא מילתא שהתנא יפתח בתקנת חכמים המקילה מהתורה וקודם היה צריך לומר גזילות וחבלות שלשה מומחים והודאות והלואות אינו צריך מומחים אלא די בשלשה בלבד, וע"כ הוכרח לומר מה הן קתני שזה עצמו רומז לי על המיעוט הנ"ל,
ומכאן נבוא להסבר דברי רש"י משולב בינות ללשון הזהב, מדאורייתא חד נמי כשר. בהודאה והלואה דכתיב תשפוט לשון יחיד ואין עירוב פרשיות [יכול להידרש] כאן [להצריך שלשה] ו[על כן]מתניתין ודאי תרתי קתני [כפי שהקשה רבא על רב אבהו, ואי אפשר לומר דנקט הקולא קודם אלא להיפך נקט החומרא והחידוש תחילה ו]כדאמרן [ כי קודם הביא התנא את החידוש שהודאות והלואות צריכים שלשה ולא מספיק אחד] ומיהו [ה]שלשה בהודאות והלואות לאו מדאורייתא אלא מדרבנן [ולכן אפשר שאינם צריכים להיות מומחין]:
עמוד ב
נאמר בגמרא מגדף בה רב אבהו והמלקטים שטרחו להביא לנו את דברי רש"י ממקומות אחרים הביאו כאן את פירושו למילה מגדף עיין שם, ומדוע רש"י באמת לא טורח לפרש דבר זה, והנה זה דבר מופלא שחוזר על עצמו בהרבה מקומות מזהירותו של רש"י בכבוד חכמים שכשנאמר בגמרא מילה לכאורה של גנאי שאמורא אחד אומר על חברו, רש"י לא יפרש דבר זה, ובא ללמדנו בזאת שאין לפרש לשון זה כפשוטו ח"ו ודי לחכימא ברמיזא.
