הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מתקיף לה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין ד ע"א

מתקיף לה רב אחא בר יעקב: מי איכא דלית ליה יש אם למקרא? והתניא +שמות כג+ בחלב אמו יכול בחלב, אמרת: יש אם למקרא

1.
רב אחא בר יעקב "מתקיף" - מקשה על כל המהלך הקודם בסוגיה, שיש מחלוקת בין התנאים האם "יש אם למקרא" או "יש אם למסורת". והקושיה היא על מי שסובר "יש אם למסורת" - ולא למקרא - דהיינו שלומדים מהכתיב ולא מהקרי, והרי ברייתא מפורשת שלומדים דווקא מהקרי?

2.
קושית הגמרא מבוססת על ההנחה שכולם מסכימים לתוכן הדין המובא בברייתא.

3.
ובעקבות הקושיה הגמרא עורכת "מהלך" חדש בכל דיני התנאים לעיל, ובסוף הסוגיה חוזרת למהלך הנוכחי ומיישבת את שאלת הגמרא כאן.

4.
ויש להקשות: מדוע הגמרא משתמשת בביטוי "מתקיף" ולא בביטוי "מיתיבי" , ויותר מכך, הביטוי "מתקיף" לא מתאים, מכיון שמשמעותו - בדרך כלל - היא שאלה מכח סברא ולא מכח מקור מוסמך - פסוק /משנה/ברייתא. ובסוגייתנו הקושיה היא מברייתא.

4.1
וכך אומר "הליכות עולם" עמוד טז:

"...ולשון אתקפתא שייך כשמקשה ומשיב האמורא את תבירו מכח פלפול וסברא בעלמא ולא מכח משנה וברייתא..."

ותמוה בסוגייתנו.

5.
ואפשר אולי לומר ["חידוש"]: הפרשנים דנים בהרחבה באותה ברייתא שמובאת בקושיה. ולא פשוט ולא ברור ולא מוכרח שההסבר בברייתא לפסוק הוא ההסבר ההכרחי.
ולכן, כנראה, שהברייתא מפרשת את הפסוק מכח סברא, שצריך לקרוא בפסוק "בחלב אמו" שלא מדובר בחלב שתיה, ורק אחרי הדרשה לומדים גם "חלב אמו" – חלב שתיה. ולכן גם הקושיה היא בסופו של דבר מסברא, ולכן הגמרא פותחת את הקושיה ב"מתקיף".