הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רב ותלמיד

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין ו ע"ב

אמר רב: הלכה כרבי יהושע בן קרחה. - איני? והא רב הונא תלמידיה דרב הוה, כי הוה אתו לקמיה דרב הונא, אמר להו: אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו. - מאי מצוה נמי דקאמר רבי יהושע בן קרחה -
מצוה למימרא להו: אי דינא בעיתו, אי פשרה בעיתו. - היינו תנא קמא! - איכא בינייהו מצוה. רבי יהושע בן קרחה סבר: מצוה, תנא קמא סבר: רשות. - היינו דרבי שמעון בן מנסיא! - איכא בינייהו משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה, אי אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו.

1.1.
הביטוי "תלמידיה דרב" - 20 מופעים [בקירוב] בש"ס.
5 פעמים - כמו בסוגייתנו: "רב הונא תלמידיה דרב",
5 פעמים נוספות - מופיעים שמות של תלמידים אחרים,
ובשאר הפעמים מופיע הביטוי "תלמידי דרב" כשם כולל לקבוצה בלי ציון פרטי של חכמים.

1.1
ואומרים הפרשנים שרב הונא היה התלמיד "הבכיר" של רב.

2.
רב פסק כרבי יהושע בן קרחה, שהדיין מצווה לבצוע תחילה, כלומר לעשות פשרה ולא דין, והגמרא מקשה מארוע שהיה אצל רב הונא, ששאל את המתדיינים אם הם מעוניינים בדין או בפשרה. משמע, שרב הונא עצמו לא העדיף את הפשרה וזה בניגוד לקביעה של רב [רבו של רב הונא] שפסק כר' יהושע בן קרחה.

2.1
ולצורך חיזוק הקושה הגמרא מציינת שרב הונא הוא תלמידו של רב, ובוודאי שמע ההלכה ממנו, זאת אומרת, שהקושיה היא לא מרב על רב הונא אלא מרב על רב עצמו.

3.
נשאלת השאלה: מדוע הגמרא ציינה את העובדה שרב הונא היה תלמידו של רב, הרי אנו יודעים זאת על פי הביטוי שמוזכר בש"ס פעמים רבות: "אמר רב הונא אמר רב" .

3.1
אם בסוגייתנו הגמרא היתה מצטטת מימרא משמו של רב הונא, יתכן שהגמרא לא היתה מציינת את העובדה שרב הונא היה תלמידו של רב, אלא היתה מקשה מרב על רב הונא והיינו מבינים מייד שהקושיה נובעת מהעובדה שרב הונא היה תלמידו [כי לולא זאת אין להקשות מאמורא על אמורא - "גברא אגברא קרמית" - ביטוי שמובא בדף זה בגמרא]

3.2
מושג נוסף שמופיע בש"ס הוא "אמרי בי רב" והפרשנים אומרים שהכוונה לרב הונא, כי הוא היה התלמיד "הבכיר" של רב.

4.
לעניין סוגייתנו נראה לי לפרש: גם כאשר תלמיד אומר בשם רבו אין הכרח שהוא מקבל את דעתו לחלוטין ומצינו פעמים רבות ביטוי "וליה לא סבירא ליה" זאת אומרת, שהתלמיד אומר בשם רבו אבל הוא עצמו סובר/פוסק אחרת.
ולכן הגמרא לא יכלה להקשות מרב על תלמידו רב הונא.

5.
אבל בסוגייתנו מדובר בהלכה למעשה, בארוע שהובא לדיון בפני רב הונא. ההנחה היא, שכאשר תלמיד מובהק פוסק לאחרים הלכה למעשה, יש להניח שהוא פוסק כרבו. אם היה פוסק אחרת היה אומר במפורש.
לכן ברור מדוע הגמרא ציינה את העובדה "והא רב הונא תלמידיה דרב הוה".

5.1
סיוע לכך: בשלושת [מתוך ארבעת] המופעים בש"ס של הביטוי "רב הונא תלמידיה דרב" מדובר במקרים שבאו לפני רב הונא כדי שיפסוק בהם הלכה למעשה.

5.2
וכך הובא בדף הקודם: "תנא: באותה שעה גזרו: תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו".

5.3
ולכן יש לומר, שבכל מקום בש"ס שנאמר על אמורא שהיה "תלמידיה דרב..." הכוונה היא שהתלמיד פסק הלכה למעשה בחיי רבו [בפניו].

5.4
ויש לציין: ברוב המכריע של המקרים בש"ס שבהם מופיע המושג "תלמידים של..." מדובר בכך שהגמרא לומדת מהתנהגות או מפסיקת הלכה למעשה של התלמידים.