סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1037
"שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא, וחזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא"
סנהדרין כו ע"א
שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא וחזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא, והיינו ששבנא היה תלמיד חכם ומלמד תורה לרבים, והיו לו תלמידים יותר מחזקיהו המלך, ואע"פ כן בסופו נעשה רשע ונענש כמבואר בגמ' שם.
וצריך ביאור כיצד הגיע לזה שנעשה רשע אחרי שהיה גדול כל כך בחכמה ובמניין. המהרש"א בחידושי אגדות שם ביאר על פי מה שאמרו בהמשך הגמ' שם כי "שבנא בעל הנאה היה", והיינו שנמשך אחר הנאות העולם הזה, וכתב המהרש"א: "ואמר שאל תתמהמה שהקדיח תבשילו כל כך ברבים שהרי כבר העיד עליו הכתוב וכו' שהיה בעל הנאה, ואמר שהתורה מתקיימת במי שממית עצמו עליה ולא בבעלי הנאות".
והיינו ששבנא נמשך אחר תענוגי העולם הזה, ולכן בסוף עשה רשע, ואף על פי שהיה גדול בתורה, לא הועילה לו זכות התורה. והזכיר המהרש"א בדבריו את מאמר חז"ל [ברכות ס"ג, א] "זאת התורה אדם כי ימות באוהל" אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, וכבר ביארו המפרשים שאין הכוונה בזה כפשוטו שימית עצמו, אלא להמית את עצמיות הגוף, שלא ירדוף אחר ההנאות הגשמיות, מפני שאהבת העולם הזה היא סתירה לתורה, ואין התורה מתקיימת במי שאוהב ונמשך אחר תענוגי העולם הזה.
היה עובדא אצל הסבא מסלבודקא זצ"ל, בזמן שהישיבה היתה בעיר חברון, שחיפש בעלי כישרונות כדי להשפיע עליהם ולחנך אותם שיהיו גדולי תורה, ופעם נודע לו שיש עילוי הלומד בישיבה בירושלים, וביקש להכיר אותו ולעמוד על קנקנו, ופעם נזדמן שהגיע אתו העילוי לחברון, ונכנס אל הסבא מסלבודקא עם עוד כמה בחורים, וישבו ליד השולחן,והסבא אמר בפניהם דברי מוסר, ובתוך דבריו פנה אל אותו העילוי, והזכיר את מאמר חז"ל [ויקרא רבה א, ט"ו] כל תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו, והיה נראה שהוא מדבר במיוחד אליו.
וכשיצא העילוי מביתו, שאלו את הסבא מסלבודקא מדוע פנה אליו, ומה היתה כוונתו במה שאמר שאין בו דעה, והשיב הסבא, וכי לא ראיתם?! הרי ודאי שלא ייצא ממנו כלום, ואין מה לצפות ממנו, ושאלו מה ראה במיוחד אצלו, ואמר כי בזמן שדיברו דברי מוסר, הגישו כוסות תה עם סוכר, והתפזר מעט על השולחן, והעילוי ההוא לקח מן הסוכר באצבעו והכניסו לפה, ומי שנמשך אחר התענוגים באופן כזה, הוא תלמיד חכם שאין בו דעה. ובאמת כך היה שבסופו ירד לגמרי, ולא יצא ממנו כלום, וכל זה מתוך מה שהכיר עליו הסבא מסלבודקא שיש בו שאיפה לגשמיות, ונמשך אחר הנאות העולם הזה, מי שיש בו אהבה לתענוגים אין התורה מתקיימת בו.
[הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א]
"למה נקרא שמה תושייה מפני שהיא מתשת כוחו של אדם"
סנהדרין כו ע"ב
ושמעתי בשם הגר"א כי זהו רק בתחילה לפני שאדם רגיל ללמוד, וכמו שכתוב [משלי ח', י"ד] "לי עצה ותושייה אני בינה לי גבורה", והיינו כי אמנם התורה שהיא "עצה ותושייה" מתשת את הכוחות, מפני שהמקבל עול תורה תש כוחו, אבל אחרי שאדם מתחיל ללמוד אז "אני בינה לי גבורה", כשאדם כבר עוסק בתורה בדרגה של 'בינה' זוכה לגבורה, שגם כוחות הגוף מתחזקים בגבורה אמיתית.
וכן מה שאמרו חז"ל [ברכות ס"ג, ב'] "מנין שאין דברי תורה מתקיימים לא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באוהל".
שמעתי בילדותי מאחד שלמד בסלבודקא כי הכוונה בזה שהוא ממית את 'עצמו', היינו שממית את עצמיותו, שהוא בריא ויש לו כוח, אבל הוא יודע ומאמין שכל מה שיש לו אינו מכוחו אלא מן השמים. ונמצא שאין זה קשה להיות דבוקים בתורה גם אחרי שבועות, אם לומדים בצורה מושכת מעניינת, כל אחד לפי כוחו ולפי טבעו, וכבר סיפרתי שהיה כולל מיוחד לאברכים שאינם מתמידים, ובא אחד ולמד איתם הלכות הנוגעות למעשה, מאז נהפכו להיות מתמידים, מפני שלימוד ההלכה היה מתאים להם, ועל ידי זה קיבלו טעם בלימוד, והתחילו גם ללמוד גמרא בצורה שנהנים ממנה.
יש לנו דרך קלה ונעימה להיות דבוקים בתורה, והעיקר שלא יהיה ביטול תורה, צריכים לפחד מביטול תורה, העצה לזה ללמוד ספרי מוסר בכל יום, אם יש לאדם קביעות יומית בספרי המוסר זה משפיע מאד והוא חי חיים מאושרים, כל ספרי המוסר משפיעים, ובפרט ארבעת ספרי המוסר הידועים, שערי תשובה, מסילת ישרים, אורחות צדיקים וחובות הלבבות.
[הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א]
