פשרה / רפי זברגר

סנהדרין ו ע''ב

הקדמה

בדף שלנו יש דיונים על מהות הפשרה, בלשון הגמרא ''ביצוע''. נצטט להלן שתי דעות בנושא, וננסה מעט לעמוד על מהות הפשרה.
 

הנושא

נקדים שתי הקדמות, אשר כנראה מוסכמות על כולם:
1. אם כבר נגמר הדין, והדיינים חייבו את החייב וזיכו את הזכאי – אין רשות לבצוע ולעשות פשרה. 
נראה לפי רש''י (בתחילת עמוד ב') כי אם נעשה פשרה לאחר גמר הדין, תהיה בעיה של גזל. שהרי הזכאי כאילו כבר קיבל את שלו, ואם לאחר מכן יעשו פשרה, כביכול גוזלים את ממונו (ר''י מלוניל). 
2. אם בעלי הדין עדיין לא הגיעו לבית הדין, אין שום איסור לעשות פשרה, אלא להיפך – יש מצווה ועניין לעשות כך. כך כנראה הייתה דרכו של אהרן הכהן, עליו נאמר במסכת אבות (א', י''ב): ..הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹ... ע''פ הסברו של רש''י בדף שלנו: אהרן היה שומע מחלוקת ביניהם, קודם שיבואו לפניו לדין, היה רודף אחריהם ומטיל שלום ביניהם. 
ישנה מחלוקת תַנָאים, כיצד לנהוג בתוך בית הדין. עד מתי מותר לדיינים ''לדחוף'' לעשות פשרה. 
• רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע, וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר (תהילים, י', ג'): וּבֹצֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֮אֵ֥ץ הֽ'. אלא: יקוב הדין את ההר, שנאמר (דברים, א',י''ז) כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵאלֹהִ֣ים ה֑וּא וכן משה היה אומר: יקוב הדין את ההר (הפסוק לעיל, אשר משה אמרו). 
לפי רבי אליעזר, ברגע שבעלי הדין דרכו על מפתן בית הדין, יש איסור לעשות פשרה, אלא ''יקוב הדין את ההר'' וכל מטרתו של הדיין אינה אלא לפסוק בדין העומד לפניו.
• רבי יהושע בן קרחה אומר: מצוה לבצוע, שנאמר (זכריה, ח', ט''ז): אֱמֶת֙ וּמִשְׁפַּ֣ט שָׁל֔וֹם שִׁפְט֖וּ בְּשַׁעֲרֵיכֶֽם: 
והלא במקום שיש משפט - אין שלום, ובמקום שיש שלום - אין משפט. אלא איזהו משפט שיש בו שלום - הוי אומר: זה ביצוע. 
לפי רבי יהושע יש לדחוף עד כמה שניתן, גם בתוך בית הדין לעשות פשרה. לומדים זאת מהפסוק בזכריה, 
המחבר בין משפט לשלום, ולפי דברי רבי יהושע, החיבור הזה אינו מתאפשר, אלא ע''י פשרה. 
הפשרה מחברת את המשפט (משלם קצת) עם השלום (אינו משלם הכול), ואם הסכימו שני הצדדים לכך – הרי שהדבר מביא לידי שלום ביניהם. 
 

מהו המסר?

הרמב''ם (פרק כ''ב מהלכות סנהדרין), וכן השולחן ערוך (חו''מ, י''ב, ס''ב) פסקו: כל בית דין שעושה פשרה תמיד – הרי זה משובח. אמנם יש להרחיב כיצד, ומהם הכלים לעשות פשרה, אך בכל מקרה למדנו לעיל, כי הפשרה אשר נובעת מתוך הסכמה של הצדדים, מביאה לידי שלום, וזו המטרה הגדולה שלנו.
כך יש לנהוג גם ב''מכלול החיים'', ובפרט בתוך הבית. בכל מריבה, קטטה או אי הסכמה, יש תמיד לחתור אל השלום. למצוא את נקודות ההסכמה בין הצדדים, לחפש תמיד את הצד השווה ולשאוף כל הזמן להביא לשלום בין כולם.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]