יחס שווה לכולם / רפי זברגר

סנהדרין ח ע''א

הקדמה

בדף הקודם הבאנו פסוק מתחילת פרשת דברים (א', י''ז), אותה נקרא בשבת הקרובה: לֹֽא תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵאלֹהִ֣ים ה֑וּא וְהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יִקְשֶׁ֣ה מִכֶּ֔ם תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י וּשְׁמַעְתִּֽיו:      הפעם נתמקד במילים: כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן.
 

הנושא

אמר ריש לקיש: שיהא חביב עליך דין של פרוטה, כדין של מאה מנה.
אמר ריש לקיש, כי ה''קטנים'' הינם אנשים עניים, בבחינת "קטן בכסף", אשר חשובה להם כל פרוטה ופרוטה, לעומת אנשים ''גדולים'' – אנשים עשירים המתדיינים על ''כסף גדול''. פונה התורה לדיין, לפי פירוש זה, ותובעת ממנו להתייחס לשני הדיונים באותה חשיבות. הכסף הקטן כמו הכסף הגדול, כולם דורשים התייחסות מכובדת מצד הדיינים.
ממשיכה הגמרא ומנסה להבין את הציווי: למאי הלכתא: אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה – פשיטא!
אם נאמר כי מדובר בעצם הצורך והחיוב לדון ולפסוק ב''דין של פרוטה'' כמו ''דין של מאה'', הרי לא ייתכן שזו כוונת התורה במילים אלו, שהרי זה דבר פשוט ומובן לכול, כי חובת הדיין להתייחס לכל אחד בלי תנאי לגודל התביעה. 
אלא מסיקה הגמרא למסקנה: לאקדומיה. 
המסקנה היא גם בנושא של הקדמת הדין של אחד לפני השני, אין להעדיף דיון של העשיר על פני זה של העני. יש ללכת לפי זמן הגעתן לבית הדין – כל הקודם להגיע, יוזמן ראשון לדין. 
מקשים המפרשים על התשובה: והרי גם דין זה הינו פשוט. ברור שאין להקדים את הדיון של העשיר, רק בגלל סכום התביעה וכדו'. 
מתרץ המהרש''א (חי לפני כשלוש מאות וחמישים שנה בפראג) ואומר כי החידוש מתייחס ל''שכר בטלה'' של הדיין. הדיין אינו מורשה ליטול שכר על היותו דיין בדין, אך מותר לו לקבל שכר עבור הזמן שאינו יכול לעשות דברים אחרים, שכר זה נקרא ''שכר בטלה''. בדרך כלל יכול הדיין ליטול ''שכר בטלה'' מ''דיונים שיש בהם כסף'', אך אם הדיון נסב על סכומים קטנים, הרי ש"אין ממה לקבל דמי בטלה''.
ומכאן, אומר המהרש''א, היה אפשר לחשוב כי ניתן להקדים דין העשיר, כיוון שנוטל בדיון זה ''שכר בטלה'', ועל כך אומרת התורה: לא ולא. חייב הוא להקדים את הדיון של בעלי הדין שהגיעו ראשונים, גם אם אינו מקבל שום שכר בכך.  
 

מהו המסר?

דין ההקדמה שלמדנו, מלמד אותנו ''להתנהל נכון'' גם במסגרות אחרות, וכמובן גם במשפחה. לא להעדיף "סתם כך" ילד אחד על פני רעהו, אלא אם כן, יש ''סיבה הגיונית'' וטובה. יש להקשיב לכולם עם אותו יחס: כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]