קדימה בתור
סנהדרין ח ע"א
"(דברים א, יז) כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן. אמר ריש לקיש: שיהא חביב עליך דין של פרוטה, כדין של מאה מנה. למאי הלכתא? אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה - פשיטא! אלא: לאקדומיה".
פירש רש"י: "לאקדומיה - אם בא לפניך דין של פרוטה, וחזר ובא דין אחר של מנה, הקודם לפניך - הקדם לחתוך".
אומרת הגמרא שדין מאה אינו קודם לדין העוסק בסכום נמוך. והנחת היסוד בזה היא כדברי רש"י, שקיימת קדימה למי שהגיע ראשון. מכאן מבואר שהמקדים את חבירו בהגעה לדין זוכה להקדימו בתור, ואסור לאחר להקדימו.
וצריך ביאור, כיצד 'קנה' הראשון את התור ללא שנעשה קנין. עוד קשה, שמשמע מקושית הגמרא שאילו דין של מאה מנה היה חשוב יותר, היינו מקדימים אותו. אך מדוע, וכי מותר לגזול את האחד, על מנת להקדים ולדון את האחר?
אלא שאין כאן גזל גמור, והקדימות היא מדין המשנה במסכת גיטין דף נט ע"ב: "עני המנקף בראש הזית - מה שתחתיו גזל, מפני דרכי שלום". וכן בקידושין דף נט ע"א: "עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו". וכתב שם תוספות הרא"ש שלכל הדעות, אם טרח, יש דין קדימה אפילו במציאה שכולם מחזרים אחריה. לכן הוא הדין במי שטרח להקדים ולהגיע ראשון.
על פי המבואר שאין כאן בעלות ממש, מבואר שרשאי הדיין לשנות את התור לצורך חשוב, וכמעשה הרב מרדכי אליהו המתואר לעיל (על דף ו ע"ב). והרב מרדכי אליהו עצמו הביא ראיה שקיים דין קדימה בתור מדין "בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון, מפני דרכי שלום" (גיטין שם דף נט ע"ב).
גם י"ל שהדיין עצמו אינו מחויב לראשון להקדימו, שהרי אילו רצה יכל שלא לדונו כלל. אך סברה זו אינה קיימת במקום שהוא שכור לבני העיר לדונם.
ועוד י"ל שרשות הדיין לשנות את סדרי הדין הוא מכח האמור במסכת מועד קטן דף טז ע"א:
"אמר רבא: מנלן דמשדרין שליחא דבי דינא, ומזמנינן ליה לדינא - דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב. ומנלן דמזמנינן לדינא - דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך... ומנלן דמשמתינן - דכתיב אורו מרוז... ומנלן דמחרמינן - דכתיב ארו ארור... ומנלן דפרטינן חטאיה בציבורא - דכתיב כי לא באו לעזרת ה'. ואמר עולא: בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז... ומנלן דמפקרינן נכסיה - דכתיב וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה. ומנלן דנצינן ולייטינן ומחינן ותלשינן שיער ומשבעינן - דכתיב ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם. ומנלן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה - דכתיב הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורין".
מקור נוסף שיש זכות לקודם בתור, במסכת חולין דף פב ע"א: "מתני'. שנים שלקחו פרה ובנה, איזה שלקח ראשון - ישחוט ראשון, ואם קדם השני - זכה. גמ'. אמר רב יוסף: לענין דינא תנן".
