זכו בנות צלפחד
סנהדרין ח ע"א
"תניא: ראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה רבינו, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתב על ידן".
קשה, כיצד זכו בכך בנות צלפחד? מדוע מלכתחילה נשתיירה פרשת נחלות ולא נאמרה למשה יחד עם כל המצות שנאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני? (ספרא תחילת בהר). צדיקים רבים היו באותו דור, ולמה לא זכו גם הם שתאמר פרשה בתורה על ידיהם?
ויותר קשה שאמרו במסכת בבא בתרא דף קיט ע"ב: "תנא: בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן. חכמניות הן - שלפי שעה דברו, דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מלמד שהיה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין, שנאמר: כי ישבו אחים יחדו, אמרו לו: אם כבן אנו חשובין - תנה לנו נחלה כבן, אם לאו - תתיבם אמנו! מיד: ויקרב משה את משפטן לפני ה'". כלומר שבנות צלפחד הראו שכבר מתוך הלכות פרשת יבום מוכח שבאין בן הבת היא היורשת הממשיכה את המורשת, שאילמלא כן היה נצרך יבום לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ (רות ד, ה). ולמה לא ניתנה הלכה זו למשה במפורש עד שזכו בנות צלפחד?
אלא שאינו מן הדין שתחויבנה נשים בדבר שפטורות ממנו, כגון בעסקי כיבוש ונחלה שמענין דרכו של איש. ורק לאחר שזכו בנות צלפחד ובצדקותן וביוזמתן התנדבו לשאת את נטל המצוה, סללו הן בזה את הדרך זכו באותה מצוה לכל בנות ישראל.
וכך עשו נשות חיל שבכל הדורות, לעורר למצוות שהאיש מחוייב בהן. שרה רבקה רחל ולאה, תמר ורות, אביגיל בת שבע והומא.
ויבואר על פי זה שרבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא היה אומר: (מסכת אבות פרק ב משנה ה) וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ. וקשה, אל מי מכוונים הדברים? אם לאיש הנמצא שם, הרי שאין זה מקום שאין בו אנשים! ועוד, למה: "השתדל להיות איש" הרי כבר הוא איש! אלא שמכוונים הדברים לאשה, שלמרות שטבע נפשה וכוחות גופה הן של אשה, ומהדין פטורה היא ממצוות דרכו של האיש, אף על פי כן, במקום שאין אנשים שבח הוא לה להשתדל להדמות לאיש. ונאמר לה "השתדל" בלשון זכר כי זו גופא ההדרכה – להדמות כזכר!
כמו כן ראויה היתה פרשת פסח שני שתיכתב על ידי משה רבינו, אלא שזכו האומרים: לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ט, ז), ונכתבה על ידם. כי מהדין פטורים היו, "כיון דעבר יומו בטל קרבנו" (מסכת ברכות דף כו ע"א). ולא נזכרה הפרשה אלא בזכות שמרדפין היו אחר המצוות.
"ראויה היתה פרשת מקושש שתיכתב על ידי משה רבינו, אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו. ללמדך שמגלגלין חובה על ידי חייב, וזכות על ידי זכאי".
ראויין היו ישראל שלא יחטאו כלל, ולא יהיו נצרכים לפרטי דיני פרשת המתת מקושש, אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו. שלא יהיו נצרכים לפרטי דיני פרשת המתת מקלל, אלא שנתחייב מקלל ונכתבה על ידו.
