נטפל לעושי מצווה / רפי זברגר

סנהדרין ט ע''א

הקדמה

אנחנו ממשיכים בדף זה להסביר את מחלוקת רבי מאיר וחכמים המתוארת במשנה הראשונה במסכת. מדובר באדם אשר מוציא שם רע על אשתו, וטוען כי לא מצא לה בתולים, וחושד כי זינתה לאחר אירוסיהם. לרבי מאיר מספיק לדון על כך בבית דין של שלושה דיינים, ואילו לפי חכמים יש צורך בבית דין של עשרים ושלושה. סברת חכמים הוזכרה במשנה עצמה כיוון שהדיון עלול להגיע לדיני נפשות, במקרה והבעל יביא עדים שאשתו אכן זינתה.     במאמר זה נלמד את ההסבר השישי למחלוקת – הסברו של רבינא.
 

הנושא

כגון שנמצא אחד מן העדים קרוב או פסול, וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יוסי ורבי, אליבא דרבי עקיבא.
רבינא מסביר כי המחלוקת של רבי מאיר וחכמים, נסבה על מחלוקת אחרת של רבי יוסי ורבי. 
מחלוקתם עוסקת במקרה בו העידו יותר משני עדים, ואחד מן העדים נמצא שהיה קרוב או פסול אחר, ולבסוף הוזמו כל העדים [באו עדים אחרים והעידו כי ראו אותם במקום אחר באותה שעה עליה העידו]. המשנה במסכת מכות (ה: - ו.) לומדת מן הפסוק בספר דברים (י''ט , ו'): .. עַל־פִּ֣י שְׁנֵ֣י עֵדִ֗ים א֛וֹ עַל־פִּ֥י שְׁלֹשָֽׁה עֵדִ֖ים יָק֥וּם דָּבָֽר, בהסברו של רבי עקיבא: לא בא שלישי אלא להחמיר עליו, לעשות דינו כיוצא באלו.
רבי עקיבא אומר שהעדים הנוספים על שני העדים הראשונים ''חוטפים'' אותו עונש כמו שני העדים הראשונים. זאת, למרות שאין צורך בעדותם, והיה ניתן להסתפק בעדות של שניים בלבד.
המשנה מכנה תופעה זו כ: ענש הכתוב את הניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה. מי שהתחבר לעושי עבירה נידון כמוהם ומקבל עונש כמוהם. ממשיכה הגמרא ומסיקה מדין זה גם על ''הכיוון החיובי'':
על אחת כמה וכמה שישלם שכר לניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה. כלומר, כשם שאנו מצרפים ומחברים את העד הנוסף לשני העדים הראשונים, ואם נמצא אחד מהם קרוב או פסול, כל עדותם בטלה, כך גם ב''עשיה חיובית'' – אם אחד או יותר מצטרפים לאנשים אחרים העושים מעשה טוב, הרי כולם מוגדרים כאילו עשו את המעשה הטוב. 
אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים - בדיני נפשות, אבל בדיני ממונות - תתקיים עדות בשאר. רבי אומר: אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות. רבי יוסי סובר שה''חיבור'' בין כל העדים שייך רק בדיני נפשות, אבל אם העדים העידו על דיני ממונות, העדים הנוספים אינם מצטרפים לשני העדים הראשונים. רבי יהודה הנשיא חולק עליו וסובר כי גם בדיני ממונות מצטרפים העדים.
לאחר דין ודברים נוספים בגמרא, מעמידים את מחלוקת התַנָאים שלנו, כמו מחלוקת רבי יוסי ורבי. מפאת קוצר היריעה, לא נפרט זאת. 
 

מהו המסר?

אדם ''הנטפל'' לחבורה – מקבל זיהוי ותיוג כמו החבורה אליה הוא ''נטפל''. אם החבורה "שלילית", הרי גם הוא הופך להיות ''שלילי'', ואם החבורה עוסקת בדברים חיוביים, וכל מטרתה לעשות טוב לאחרים וטוב לעצמם, הרי גם המצטרף לחבורה זו, מקבל את תכונותיה, והופך להיות ''חיובי וטוב''.
מסקנה: יש לשאוף למצוא לעצמנו ולילדינו את החברים הטובים, להתחבר לחבורה יוצרת ומועילה, ולחיות בחברתם. כך גם יזכו המצטרפים לאותה אווירה ולאותה רוח חיובית וטובה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]