הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הקרבת קרבנות אחרי חורבן הבית

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין יא ע"א

תנו רבנן: אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים, ולא מפני הטלאים, ולא מפני הגוזלות שלא פירחו, אבל עושין אותן סעד לשנה. כיצד? רבי ינאי אומר משום רבן שמעון בן גמליאל: מהודעין אנחנא לכון דגוזלייא רכיכין, ואימריא דערקין, וזימנא דאביבא לא מטא, ושפרת מילתא באנפאי ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין

1.
אין מעברים את השנה מפני הגדיים וכו', הכוונה היתה לעבר השנה כדי שיהיה זמן לגדיים לגדול על מנת שניתן יהיה להקריבם לקרבן פסח.

1.1
אומרת הברייתא: לא כך, אין זו סיבה לעבר את השנה, מפני שגם גדי קטן ניתן להקריב כקרבן פסח.

2.
וממשיכה הברייתא "עושין אותן סעד..." הכוונה, שאחד הכללים בעיבור הוא שישנם תנאים כאלה שבצירוף 2 מתוכם ניתן לעבר את השנה [ברייתא בעמוד ב], ואם המצב הוא שהגדיים קטנים ניתן לצרף זאת כאחת הסיבות מבין השתיים.

3.
והברייתא מספרת שרבן שמעון בן גמליאל הנשיא [אביו של "רבי"] הודיע שהגוזלים רכים, והתבואה לא בשלה, ולכן ראוי לעבר את השנה, והוא החליט להוסיף 30 יום – דהיינו לעבר את השנה.

4.
השאלה היא: הרי רשב"ג חי אחרי החורבן, וכבר לא הקריבו קרבן פסח [וממילא לא היו צריכים טלאים] וגם לא הקריבו קרבנות זבין ויולדות [וממילא לא היו צריכים גוזלות] אם כן כיצד אמר מה שאמר?

5.
ראה בשוטנשטיין הערה 44 שמביא 4 הסברים, וכן ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמז.

5.1
לא רשב"ג אמר זאת, אלא כוונתו שאם כך היה בזמן הבית, כך היו עושים.

5.2
באמת לא הקריבו קרבנות, אבל המצב של גדיים וכו' מהווה סימן שיש צורך לעבר השנה [אפילו אם באמת לא יקריבו בסופו של דבר את הגדיים לכשייגדלו].

5.3
המקרה לא היה בפועל, והברייתא אומרת זאת בתור לימוד להתכונן למצב שיבנה המקדש במהרה יהיו כל העניינים על מכונם.

5.4
יש שמוכיחים מכאן שאפשר היה להקריב קרבנות במקום המזבח [הכוונה: כשהמזבח עדיין היה קיים בשנים הקרובות לחורבן] גם אחרי חורבן הבית.

5.4.1
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק והלכה טו:

לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אף על פי שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אף על פי שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אף על פי שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא.

והפרשנים אומרים שדברי הרמב"ם תקפים רק כשיש מזבח בנוי.