הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ובפלוגתא דהני תנאי; מאי בינייהו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין יב ע"א
תנו רבנן: אין מעברין את השנה לא בשביעית, ולא במוצאי שביעית,
אימתי רגילין לעבר - ערב שביעית.
של בית רבן גמליאל היו מעברין במוצאי שביעית.
ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: אין מביאין ירק מחוצה לארץ,
ורבותינו התירו,
מאי בינייהו?
אמר רבי ירמיה: חוששין לגושיהן איכא בינייהו.
1.
בברייתא הראשונה הגמרא מביאה מחלוקת תנאים:
תנא קמא סובר, שאין מעברין בשביעית ובשמינית אלא בערב שביעית,
ובית דינו של רבן גמליאל אמרו שמעברין את השמינית, ולא חוששין אם כלתה התבואה הישנה, מכיון שאפשר להביא תבואה מחוץ לארץ.
2.
אומרת הגמרא "ובפלוגתא דהני תנאי", שמחלוקת דומה קיימת בברייתא השניה, בין תנא קמא ל"רבותינו" [=רבי יהודה הנשיא],
תנא קמא סובר שאין מביאים ירק מחוץ לארץ, ורבי יהודה הנשיא מתיר להביא ירק מחוץ לארץ.
2.1
יוצא אפוא, שהמחלוקת בברייתא הראשונה [איזו שנה מעברים – כשנמצאים בשנת השמיטה] מבוססת על הברייתא השניה [שקובעת דינים בדיני שנת השמיטה].
3.
שאלה: בדרך כלל כאשר יש מחלוקת בין אמוראים והגמרא מביאה מחלוקת דומה בין תנאים, היא שואלת-מקשה: "לימא כתנאי". ואילו כששתי המחלוקות הן בין תנאים [כמו בסוגייתנו] הניסוח הוא "ובפלוגתא דהני תנאי".
3.1
לגבי "לימא כתנאי", הגמרא, בדרך כלל, מראה שבאמת אין המחלוקות זהות, ואילו לגבי "ובפלוגתא דהני תנאי" היא לא מנסה לפרוך את הקשר.
4.
אבל אפשר לומר, שיש קצת שוני. בסוגייתנו, ברור שהמחלוקת בברייתא השניה היא מחלוקת נקודתית, לגבי הבאת תבואה מחו"ל לארץ ישראל בשנת השמיטה, והיא זו שמהווה בסיס למחלוקת העקרונית שמובאת בברייתא הראשונה הנובעת מכך, איזו שנה לעבר, ששית, שביעית או שמינית.
4.1
ואילו לגבי "לימא כתנאי" מדובר פעמים רבות שאין האמוראים אומרים דבר שמבוסס על דברי התנאים אלא הם אומרים את אותם דינים - במפורש או במשתמע.
5.
שואלת הגמרא "מאי בינייהו" - מהי הסברא של כל אחד מבעלי המחלוקת - בברייתא השניה.
עונה הגמרא "חוששין לגושיהן", דהיינו האם חוששים שיחד עם התבואה יביאו לארץ ישראל גם גושי אדמה, שיטמאו את הטהרות של ארץ ישראל.
6.
שואלים בעלי הכללים [רבי יוסף קארו ב"כללי הגמרא" על הליכות עולם – שער שני – אות ו, ועוד]: הרי המשמעות של הביטוי "מאי בינייהו" בדרך כלל היא לשאול מהו המקרה שלגביו יש הבדל להלכה [נפקא מינה] בין שתי שיטות, וכאשר רוצים לשאול: מהם הנימוקים לכל שיטה הגמרא משתמשת בביטוי "במאי קמיפלגי".
והקושי הוא, שבסוגייתנו, שאלת הגמרא היא מהם הנימוקים למחלוקת התנאים [בברייתא השניה], והיא משתמשת בביטוי "מאי בינייהו"?
7.
לכן, אומר רבי יוסף קארו שיש מקרים יוצאים מהכלל "ויש מקומות שיוצאים מהכלל שאומר "מאי בינייהו" ופירושו כמו "במאי קמיפלגי".
7.1
בסוגייתנו רש"י בד"ה: "מאי בינייהו" אומר: "במאי פליגי". מתאים לדברי ר' יוסף קארו, שבסוגייתנו "מאי בינייהו" כמו "במאי קמיפלגי".
7.2
ראה גם:
של"ה - כללי התלמוד (ט) כלל אלף אות קצג:
הוא מביא דוגמאות בש"ס לאמור לעיל בסעיף 7+7.1
קצג. אמנם יש הרבה 'מאי בינייהו' שפירושם 'במאי קמיפלגי',
בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ג (א), גבי מה לי הן מה לי דמיהן, דפליגי רבי יהודה ורבנן, בנושה בחבירו מנה ועשה שדהו מכר וכו', מאי בינייהו, אמר רבא צד אחד בריבית איכא בינייהו, ו[פירושו] במאי פליגי.
וכן בפרק הזהב (שם בבא מציעא דף מז ב) אלא לרבי יוחנן מאי איכא בין רבי שמעון לרבנן. פירש רש"י (שם ד"ה מאי) [כלומר], במאי קמיפלגי ומה טעם נותנים לדבריהם.
הדוגמא מסוגייתנו:
ובפרק קמא דסנהדרין דף יב א) ופלוגתא דהני תנאי, אין מביאין ירק מחוצה לארץ [לארץ] וכו', מאי בינייהו.
ופירש רש"י (שם ד"ה מאי) במאי קא מיפלגי.
ובסוף פרק הישן (סוכה דף כג א) כתבו התוספות ז"ל (ד"ה בפיל) בפיל קשור כולי עלמא וכו'. לשון התלמוד משונה כאן משאר מקומות, דרבי זירא ואביי מפרשי טעמא דרבי (עקיבא) [מאיר], והוה ליה למימר מאי בינייהו, והוא מפרש והולך בלשון פליגי.
כתב עוד (רש"י) בפרק בנות כותים (נדה דף ל"ה (ב ד"ה מאי איכא), ובפרק המפלת (נדה דף כ"ב (ב רש"י ד"ה מאי בינייהו), ובפרק המוציא (שבת דף עח ב רש"י ד"ה מאי בינייהו), ובפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ' (ב), מאי בינייהו, איכא בינייהו סתמא.
וכתבו התוספות ז"ל (ד"ה איכא דאמרי): קשה לר"י, מאי קבעי [מאי בינייהו] הא בהדיא חולקים בסתמא.
וכתב הרשב"א ז"ל, איכא למימר מאי בינייהו לאו דוקא, אלא בעי לפרושי דפליגי בסתמא כדמשמע, ובעי למפלג עלה בסמוך.
8.
יש אומרים שההבחנות הנ"ל - בין "מאי בינייהו" ל"במאי קמיפלגי" - הן דווקא בין אמוראים. ואילו לגבי תנאים הלשון "מאי בינייהו" ו"במאי קמיפלגי" דומות.
9.
ונראה לי להסביר: המחלוקת בברייתא הראשונה מבוססת על המחלוקת בברייתא השניה, והיא למעשה "מאי בינייהו".
כלומר, המחלוקת השניה, אם מביאים תבואה לארץ ישראל בשביעית היא המחלוקת היסודית, ונובעת ממנה [וזה ה"מאי בינייהו" – מה נובע מהמחלוקת] המחלוקת בברייתא הראשונה - איזו שנה מעברין.
הגמרא שאלה: מהו נימוק למחלוקת השניה, אם מביאים תבואה מחו"ל, ועל זה ענתה "חוששין לגושיהן". וזהו הנימוק למחלוקת השניה,
9.1
אבל אפשר לומר ["חידוש"], שה"מאי בינייהו" למעשה מוסב חזרה על המחלוקת הראשונה, שהיא מהווה את הנפקות למעשה שיוצאת מהעיקרון של "חוששין.." ושל המחלוקת בברייתא השניה.
10.
בהמשך הסוגיה מובא "אמר רבא לכתחילה איכא בינייהו" - וזה מתאים להגדרה הכללית של "מאי בינייהו... איכא בינייהו" - חיפוש הבדל הלכה למעשה [="נפקא מינה"] בין שתי שיטות.
