לשמור בבטן / רפי זברגר

סנהדרין יב ע"א

הקדמה

אנו עדיין עסוקים בעניין עיבור השנה. היום נלמד באיזו תקופה בשנה בית הדין יכולים לקבוע כי השנה מעוברת, וכן נלמד איזה חודש מוסיפים לשנה כדי לעברה.  
 

הנושא

תנו רבנן: אין מעברין את השנה לפני ראש השנה, ואם עיברוה - אינה מעוברת, אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ראש השנה מיד, ואף על פי כן אין מעברין אלא אדר.
בתוספתא זו (ב', ג') למדנו מספר הלכות:
1. אין לעבר שנה מסוימת לפני ראש השנה של השנה אותה מבקשים לעבר. הסיבה לכך: אנו חוששים כי אנשים ישכחו זאת, ולא יקיימו את הפסח בזמנו, ויאכלו חס וחלילה חמץ בפסח אשר יחול באותה שנה חודש מאוחר יותר. 
2. אם עברו על האיסור הנ''ל ועיברו את השנה לפני ראש השנה – אין תוקף לעיבור והשנה אינה מעוברת.
3. אם יש חשש שלא יוכלו לעבר את השנה מאוחר יותר, מכל סיבה שהיא (לא יימצאו דיינים, יהיה עיכוב מהשליט המקומי וכן הלאה), ניתן ''בשעת הדחק'' לעבר מיד אחרי ראש השנה.
4. חודש העיבור תמיד יהיה חודש אדר, גם אם עיברו מיד אחרי ראש השנה.
מקשה הגמרא על הדין הראשון לעיל: והא שלחו ליה לרבא: זוג בא מרקת, ותפשו נשר, ובידם דברים הנעשה בלוז, ומאי ניהו - תכלת, בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום. ועמוסי יריכי נחשון בקשו לקבוע נציב אחד, ולא הניחן אדומי הלז, אבל בעלי אסופות נאספו, וקבעו לו נציב אחד בירח שמת בו אהרן הכהן! 
הקטע הנ''ל אשר נשלח לרבא, נראה בהתחלה כמו ''סינית''. כתוב ברמזים בלתי מובנים, כיוון שבתקופתם היתה ''שעת גזירה'' וחששו מפני המלכות, כך שהעבירו מסרים ברמזים, כדי שנציגי המלך לא יבינו. נתרגם את המסר למילים שלנו: שני תלמידי חכמים הגיעו מטבריה (רקת) ונתפשו ע''י השלטונות (נשר) ובידם היה ציצית (צבע הציצית היה לוז – תכלת), ויצאו משם בשלום בזכות הקדוש ברוך הוא (רחמים) ובזכות רבא. הנשיא של היהודים (נציב) ביקש להוסיף ולעבר את השנה, והגויים (אדומי) לא אפשר להם. בכל אופן חכמים (בעלי אסופות) התאספו וקבעו את השנה הבאה להיות שנה מעוברת בחודש אב שנה קודמת (חודש שנפטר אהרון הכהן). 
אם כן אנו רואים שעיברו את השנה חודשיים לפני תחילתה (חודש אב לפני שנה החדשה). 
עונה הגמרא: חשובי מחשבי, גלויי - לא מגלו. חישבו את העיבור בחודש אב, אך לא ''גילו'' לעם עד אחרי ראש השנה.
 

מהו המסר?

למדנו היום, כי בדברים מסוימים, ''זמן הפרסום'' הוא הזמן הקובע. ניתן לחשב, להחליט ולדעת, אך אם לא פורסם ברבים – כאילו לא בוצע. עיקרון מעניין המלמד אותנו כי לפעמים יש ''לשמור בבטן'' מידע חשוב, ולגלות אותו רק במועד המתאים ביותר.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]