סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1039

"אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור"

סנהדרין מה ע"ב

מסבירה הגמ': "מאי טעמא דבעינא יד העדים תהיה בו בראשונה וליכא". והגמ' מאריכה לבאר: ששיטתו של שמואל וכך גם נפסק להלכה: "דבעינן קרא כדכתיב", היינו, שעלינו לדייק על הפרטים הכתובים בפסוק, התורה אומרת: "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו". משמע: שדווקא העדים, ידחו את הנידון למוות לבית הסקילה ויהרגו אותו, במקרה ואחר גמר הדין נקטעה יד העדים שוב אין אפשרות להרוג את הנידון בדחיפה ע"י אבר אחר, שהרי בתורה נאמר: "יד העדים". יש כאן קפידא דווקא ע"י יד העדים, ולכן סבור שמואל: שאם אחר גמר הדין נקטעה יד העדים פטור הנידון.

שוא' האחרונים קושי' חריפה: המשנה במס' מכות ה: אומ': "תנא ברבי אומר לא הרגו נהרגים הרגו אין נהרגים". המדובר: בעדים שהעידו באדם שהוא חייב מיתה והוזמו, הדין הוא כידוע: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו". עדים שהעידו באדם שעליו למות וב"ד גמר את הדין על פיהם והוזמו, יש להרוג את העדים, אבל אם הב"ד כבר הוציא את הנידון להריגה ורק אח"כ הוזמו העדים, שוב אין הורגים את העדים, וכך לשונו של ברבי "הרגו אין נהרגים". הגמ' לומדת זאת ממה שנאמר: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" - כאשר זמם ולא כאשר עשה, או ממה שנאמר: "לעשות לאחיו", ועדיין אחיו קיים. שואלים האחרונים: נכון שמדין כאשר זמם אין אפשרות להרוג את העדים, שהרי התורה חידשה "כאשר זמם" ולא את אשר עשה, אם גמר הדין בא לידי ביצוע בוודאי קיימו את מה שנאמר: "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו". נמצא איפה, שהעדים הם אשר דחפו את הנידון למות מבית הסקילה, ועתה כאשר מזימים את העדים מתברר שאותם עדים סקלו אדם חף מפשע, נכון שא"א להרוג אותם על העבירה של עדות השקר, משום כאשר זמם, אבל עלינו להרוג אותם מדין רוצחים, הרי הזימו אותם, מתברר א"כ שאותו נידון היה חף מפשע, והרי אותם עדים בהכרח שדחפו אותו להריגה, משום שנאמר: "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו", מדוע א"כ הרגו אין נהרגים, דל מהכא עונש כאשר זמם, תיפוק ליה שהם חייבים מיתה מדין רוצחים גרידא.

על קושי' עצומה זו נאמרו תירוצים רבים: תירוץ אחד מופיע בכמה ספרים, בשיח יצחק על מסכת מכות, בישועות מלכו, ובאור שמח על הרמב"ם. האחרונים אומרים כך: בעצם בכל הזמה אין אנו בטוחים שהמזימים אומרים אמת, והמוזמים משקרים, וכלשון הגמ' בכמה מקומות בש"ס "מאי חזית דסמכת ההני סמוך ההני". לעולם לא נדע מי מהכתות משקרות, אבל כאן שיש לנו גזירת הכתוב של "ועשיתם לו כאשר זמם", הרי שהתורה הורתה לנו להאמין לאחרונים ולא לראשונים, כל זאת כאשר אנו עדיין במצב של כאשר זמם, אבל אם כבר התבצע הדין, כאשר הדין נעשה ובמקרה כזה לא אמרה התורה את העונש "ועשיתם לו כאשר זמם" שוב חוזרת השאלה: מי בעצם משתי הכתות צודקים, כלום לא יתכן שהמזימים הם השקרנים והעדים שהעידו על הנידון למוות הם הכנים. כיצד אנחנו יכולים לומר לעדים שהרגו את הנידון שעליהם לההרג , משום שהם הרגו אדם חף מפשע, האם אנו משוכנעים שהוא אמנם חף מפשע, הרי שני עדים העידו עליו שהוא חייב מתה, נכון שהגיעו שני עדים אחרים והזימו אותם ואמרו עמנו הייתם, אבל כל זמן שאין לנו את החידוש של התורה שעלינו להאמין לאחרונים, אנו חוזרים לשאלה מאי חזית דסמכת ההני., ובמקרה כזה ברור שלא ניתן להרוג את העדים משום רוצחים, כך שצודק ברבי שאומר הרגו אין נהרגים.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)