הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"והוינן בה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין כו ע"א
...מאי שנא כהן - משום דחשידי אשביעית. (דתנן) +מסורת הש"ס: דתניא+: סאה תרומה שנפלה למאה סאין של שביעית - תעלה, פחות מיכן - ירקבו.
והוינן בה: אמאי ירקבו? ימכרנו לכהן בדמי תרומה, חוץ מדמי אותה סאה! ואמר רב חייא משמיה דעולא: זאת אומרת נחשדו כהנים אשביעית.
1.
בדרך כלל משמעות הביטוי "והוינן בה" - דיון בסוגיה המקורית של הדין שמובא בסוגיה הנוכחית.
2.
בענייננו, הסוגיה העיקרית שדנה בדין של ירקבו היא בתוספתא תרומות פרק ו ד.
אולם השאלה "אמאי ירקבו..." מופיעה רק בסוגייתנו.
2.1
מוכח מכאן, שלפעמים אין דיון במקום אחר, והביטוי "והוינן בה" מעיד שהדיון על אותו דין/מקרה הוא דווקא בסוגיה הנוכחית.
3.
אולם קצת קשה, מה מוסיף ביטוי זה.
4.
יש אומרים, שהביטוי "והוינן בה" מעיד שהגמרא פוסקת כך - ש"נחשדו כהנים אשביעית".
5.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רמו:
והוינן בה, הדרך הוא דעל ההיא מתני' או מתניתא או מימרא דמייתי הוינן בה בעיקר דוכתא היכא דמתנייא,
ההסבר הרגיל לביטוי "והוינן בה": בסוגיה הנוכחית הגמרא מצטטת דיון שנערך על הסוגיה המקבילה [כבסעיף 1 לעיל].
5.1
והוא מחדש:
ומצאתי מחודש דאף על גב דבדוכתא לא הוו בה ולא כלום אפ"ה קאמר והוינן בה ויהיה פירושו לפי זה והוינן בה השתא
יש מקרים שהדיון העיקרי/בילעדי הוא רק בסוגיה הנוכחית [כבסעיף 2 לעיל].
5.2
הוא מביא דוגמאות לכלל האמור לעיל בסעיף 5.1:
וכזה ראה וחדש פרק שלשה שאכלו דף מ"ה ב' דקאמר והוינן בה מאי קמ"ל תנינא וכו' ולא אשכחן דהוו בה בדוכתא אחריתי
וכן מצאתי בריש פרק אלו קשרים [דף] קי"ב א' ובפרק אלו עוברין [דף] מ"ד א' ובפרק חומר בקדש [דף] כ"ג א' ובביצה [דף] ל"ה א' ובפרק הנחנקים [דף] פ"ה א' ובפ"ק דבכורות [דף] ח' א' וכ"ה ב' ובערכין ל"ג א' ובנדה [דף] ו' א' וע"ב
דבכולם בההוא דוכתא דמייתי להו בלחוד הוא דהוו בה
הוא לא מביא דוגמא מסוגייתנו!
6.
המשך דבריו:
וכיוצא בזה מצינו דמייתי תלמודא איזו מימרא או סברת אמוראי דלפום ריהטא דלישנא משמע דאתמר בדוכתא אחריתי ולפי האמת לא הוזכר אותו הענין כי אם באותו המקום בלחוד או שהוזכר בקצת מקומות ולא אתבריר עיקר מילתא היכא איתמר
העיקרון שמובא לעיל בסעיף 5.1 תקף גם לביטויים/עניינים [כמו מימרות של אמוראים] אחרים ולא רק לגבי הביטוי "והוינן בה".
6.1
הוא מביא דוגמאות לנ"ל:
עיין רש"י בפ"ק דשבת דף ט"ז ב' ד"ה למ"ד וכו' לא ידענא היכא
ושם, שבת [דף] י"ז א'
ובשבת דף מ"ט ב'
ובפסחים דף ל"ד ב'
ובפסחים דף ע"ג ב'
ובקידושין [דף] ע"ה ב'
ובנזיר [דף] ס"ד ב'
ובקמא [דף] ה' ב'
ובבא קמא דף י"ד ב'
וע"ע תוס' דע"ז דף מ"ד ב' ד"ה והאמר רבא
ובפרק ערבי פסחים [דף] קט"ז א' ד"ה כולו
בפ"ק דגיטין [דף] ט' א' ד"ה והאמר
ובחידושי הרשב"א על קמא דף קע"ב א'
ובחידושי קדושין להריטב"א פרק עשרה יוחסין גבי אין ערעור פחות משנים
ובחידושי כתובות שלו - כתובות דף י"ט ע"ג
וכיוצא בזה תמצא בשיירי כנה"ג א"ח כללי התלמוד כלל פ"א יע"ש
וע"ע ספר שער יוסף דף צ"ב ע"ד
וזה לשון הר"ן בחידושיו לחולין דף ק"ז ב' וקשיא לן שני אמאי בלא תעשה האי שקליה וטריה לא אשכחן לה בשום דוכתא בגמרא אלא אינהו הוו ידעי דהכי איתמר בבי מדרשא ופריקו לה כדפריק לה רבא הכא
6.2
וכדכוותיה מאי דפרכינן בכמה דוכתי ואמר ר' יוחנן אין ערעור פחות משנים ואין לה עיקר בשום מקום ע"כ
אפילו הביטוי "ואמר רב..." שלכאורה משמע שדברים אלה נאמרו במקורם במקום אחר בש"ס יש מקרים שדברי אותו רב מובאים רק בסוגיה הנוכחית שבה נאמר "ואמר רב..."
וכן ראיתי בשיטה מקובצת על ב"ק דף קל"ג ע"ג שכתב בשם גאון והא דרבא לא ידענא היכא איתמר בכולהו תנויי ע"ש
והכי נמי מצינו דמייתי מימרא דאמוראי בתרי דוכתי ובתרווייהו קאמר לאו אי אוקימנא וכו' עיין תוס' עירובין [דף] פ"ה ב' ד"ה לאו.
אחר כותבי כל זה מצאתי להתוס' ז"ל בפרק גט פשוט דף קס"ט ע"ב ד"ה בחזקה שכתבו כן בפירוש וז"ל ואפילו לא גרס הכא לא היה צריך למוחקו בסנהדרין [דף] כ"ג דקאמר והוינן בה בחזקה ולא בשטר וכו' דאפילו ליתיה הכא מצינן למימר התם הוינן בה כדאשכחן בארבעה אחין דקאמר גמרא על ספק קרוב וכו' ואמרינן למאי הלכתא וכו' ואף על גב דליתיה בהזורק [דף] ע"ח על ההיא משנה ע"כ
ולא ידענא למה בפרק ד' אחין הניחו דבר זה בתימה כיון דבפרק גט פשוט הוכיחו מיניה לדוכתי אחריני:
7.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רמז:
והוינן בה, כי אמרינן היינו לומר דזה מוכרח דקאי במסקנא אך אי הדר מיניה תלמודא לא שייך למימר והוינן בה, עיטור סופרים דף קמ"ה ב' ע"ש:
הביטוי "והוינן בה" מעיד שדין זה נקבע להלכה [וכלעיל בסעיף 4]. כלומר, עורך הגמרא הוא זה שניסח את הביטוי "והוינן בה", ומשמע מדבריו שמתאים לשתי האפשרויות לעיל - גם לפי האמור לעיל בסעיף 5, וגם לפי האמור לעיל בסעיף 5.1 ואילך.
