סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1040

"בית הסקילה היה גבוה שתי קומות"

סנהדרין מה ע"א

מביאה הגמ' "תנא וקומה שלו, (היינו שמוסיפים על שתי הקומות קומה נוספת של הנסקל) הרי כאן שלוש" נמצא, שהאדם נופל מגובה של 3 קומות. שואלת הגמ': "ומי בעינן כולי האי", האם צריך גובה כה גדול בכדי שיהיה בזה כדי להמית, ורמינהו ממשנה במס' ב"ק "מה בור שהוא כדי להמית 10 טפחים". קבעו חז"ל: שהבור שיש בו עומק של 10 טפחים, נחשב בור שיש בו כדי להמית אדם או שור שנופלים באותו בור. ומדוע היו צריכים לעשות את בית הסקילה גבוה שתי קומות. מתרצת הגמ': אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא "ואהבת לרעך כמוך". ברור לו מיתה יפה. נכון שב-10 טפחים יש כבר כדי להמית, אבל אז המיתה היא מיתה מנוולת, יש כאן מוות עם ייסורים, ואילו כאשר בית הסקילה גבוה 2 קומות, וקומה נוספת של הנסקל, אז הוא מת מיד, יש בזה קיום של הצווי: "ואהבת לרעך כמוך", הרי זה משום שבתחילת הפסוק נאמר: "לא תקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך", ולשון נקימה בתורה היינו מיתה, שכך נאמר: "נקום ינקם והבאתי עליכם חרב נוקמת", מכאן שואהבת לרעך כמוך מתייחס לא רק לחיים אלא גם ברור לו מיתה יפה.

הירושלמי כאן במס' סנהדרין שואל את אותה שאלה, ועונה תשובה אחרת שנראת הגיונית ופשוטה יותר מאשר התשובה המופיעה אצלינו בבבלי: אומר הירושלמי: "לא דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת". כאשר אדם אינו מתכווין לנפילה, יכול גם בור של 10 טפחים להרוג, אבל היוצא להיסקל, הרי הוא יודע והוא מודע לנפילה, שאמורה לבוא מן הדחיה, אם לא ניצור גובה של שתי קומות, הוא לעולם לא ימות מגבוה פחות. ומדוע לא מופיעה התשובה הזו בבבלי, הרי זו לכאורה תשובה פשוטה והגיונית. עמד על כך ה"אור שמח", ותי': הגמ' לעיל בדף מ"ג. אומרת כך: אמר רב חייא בר רב אשי אמר רב חסדא היוצא ליהרג מושכין אותו קורט של לבונה בכוס של יין, כדי שתיטרף דעתו, שנא' תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, במס' שמחות בפ"ב מובאת אותה עצה בתוספת הסבר: "כדי שלא יצטערו", הרי שמשקים את הנידון למוות באותו כוס של יין עם לבונה, נטרפת עליו דעתו של הנידון, והוא כבר לא חש בשום דבר, לכן לא יכל הבבלי לתרץ שבית הסקילה חייב להיות גבוה 2 קומות משום שאינו דומה הנופל מדעת לנופל שלא מדעת, שהרי אחרי שהוא שתה את הקורט לבונה בכוס היין, הוא כבר לא חש בכלום, והוא שוב במצב של נופל שלא מדעת. וקשה: מדוע לא מספיקים עשרת הטפחים, נאלץ הבבלי להביא את התי' של ואהבת לרעך כמוך. אבל הירושלמי אינו מביא כלל את המימרא של משקין, אותו קורט של לבונה בכוס של יין, הדבר לא מופיע בשום מקום בירושלמי, משמע: שהירושלמי חלק על הלכה זו. נמצא, שע"פ הירושלמי היה כל נידון למות בגדר של נופל מדעת, ולכן יכל הירושלמי לתרץ: אינו דומה נופל מדעת לנופל שאינו מדעת.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)