הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא

סנהדרין כו ע"א

 
"רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא. פגע בהו ריש לקיש, איטפיל בהדייהו, אמר: איזיל איחזי היכי עבדי עובדא.
חזייה לההוא גברא דקא כריב. אמר להן: כהן וחורש? אמרו לו: יכול לומר: אגיסטון אני בתוכו.
תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי, אמר להן: כהן וזמר? אמר לו: יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך. אמר להם: הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות...
אמרו: טרודא הוא דין. כי מטו להתם סליקו לאיגרא, שלפוה לדרגא מתותיה. אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר לו: בני אדם החשודין על השביעית, כשרין לעבר שנה? הדר אמר: לא קשיא לי, מידי דהוה אשלשה רועי בקר. ורבנן אחושבנייהו סמוך. והדר אמר: לא דמי, התם - הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא, הכא - קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין. אמר רבי יוחנן: דא עקא.
כי אתו לקמיה דרבי יוחנן אמרו ליה: קרי לן רועי בקר ולא אמר ליה מר ולא מידי? - אמר להו: ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמינא ליה?".

פירש רש"י: "החשודין על השביעית - שנעשו סניגורין לרשעים".

וקשה:
א. נהי דנעשו סניגורין לרשעים, עדיין אינם חשודין על השביעית. אדרבה, טוב עשו, דקי"ל (אבות א משנה ו): "הוי דן את כל האדם לכף זכות". וכמה מאמרי חז"ל שיבחו את הדן לזכות אפילו במקום מיעוט המיעוט. וכיון שלכאורה לא באו לסמוך על סניגרותם למעשה, לא שייך לומר כאן כעין דברי רבא (נדה דף סא ע"א): "האי לישנא בישא, אע"פ דלקבולי לא מבעי - מיחש ליה מבעי".
ב. הרי אמרו בברייתא לעיל (סנהדרין דף יב ע"א) שאין מעברין את השנה בשביעית. ותירוץ התוספות שהלכו רק לחשב, קשה:
1) הרי אמרו "קאזלי לעבר" ולא "לחשב" וכן אמרו לעיל (סנהדרין דף י ע"ב) "עיבור החדש בשלשה. חישוב לא קתני".
2) הרי בא לפוסלם מלהיות בי"ד כלומר שמעברים ממש. וכן משתמע במפורש שעיברו ממש, בסוף הסוגיה כאן: "מידי דהוה אשלשה רועי בקר. ורבנן אחושבנייהו סמוך. והדר אמר: לא דמי, התם - הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא, הכא - קשר רשעים הוא".
3) זמן החריש הוא בתחילת השנה ואיך יחשבו על יותר משנה מראש?
מה פירוש דבריהם: "יכול לומר", אם סברו שיתכן שהאמת כך היה להם לומר: "שמא לעקל". ואם חששו שישקר, וכי מה בכך, הרי יכלו להוכיחו על הספק, והוא יענה מה שיענה?
ג. עוד צריך ביאור מה ענין הליכה זו שהלכו לעבר שנה, שכמותה מצינו גם במסכת מגילה דף יח ע"ב: "אמר רבי שמעון בן אלעזר: מעשה ברבי מאיר שהלך לעבר שנה בעסיא". ובמסכת חולין דף נו ע"ב: "מעשה ברבי סימאי ורבי צדוק שהלכו לעבר שנה בלוד". ובירושלמי סנהדרין פרק א הלכה ב: "רבי לעזר בשם רבי חנינה מעשה בעשרים וארבע קריות של בית רבי שנכנסו לעבר שנה בלוד".

אלא שאמרו לעיל: (סנהדרין דף יא ע"ב) "תנו רבנן: על שלשה דברים מעברין את השנה: על האביב (רש"י: אם לא בישלה התבואה – מעברין), ועל פירות האילן (אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת – מעברין), ועל התקופה... תנו רבנן: על שלשה ארצות מעברין את השנה: יהודה, ועבר הירדן, והגליל. על שתים מהן - מעברין, ועל אחת מהן - אין מעברין. ובזמן שיהודה אחת מהן - הכל שמחין, שאין עומר בא אלא מיהודה...".
ופירש רש"י: "על שלש ארצות - שלא הגיע אביב שלהן, או שרואין בית דין שמתאחר בהן זמן בישול פירות האילן - מעברין, שלשתן מארץ ישראל הם".
משמע שבית הדין היו צריכים לתור בארצות מחוזות ארץ ישראל, והיו שומעים מהחקלאים אם יש צורך בעיבור השנה משום בשלות התבואה והפירות.
ואותה שנה שנת שביעית היתה ואף על פי כן נהגו בה קולות כדלעיל בעמוד זה: "כדמכריז רבי ינאי: פוקו וזרעו בשביעית, משום ארנונא". ולכן רצו גם להקל ולעברה אם ימצאו צורך חשוב משום האביב ופירות האילן.
ולא באקראי פגשו הם באותם מזלזלי שביעית, אלא יצאו כדרך החכמים לתור בארץ ולראות את צרכיה לצורך העיבור, ובכוונת מכוון לימדו על החשודים זכות כדי להיוועץ בם, ואף סמכו על דבריהם.
הם סמכו על המשנה שבמסכתות שביעית וגיטין (פרק ה משנה ט בשתי המסכתות. וסימנך: החשודה טוחנת) "משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה ורחיים ותנור אבל לא תבור ולא תטחן עמה". כלומר שהתירו משום דרכי שלום כל עוד ניתן לדחוק ולומר שישתמשו להיתר. וכלשונם: "יכול לומר". וסברו שהוא הדין בעיבור. ונמצא שבעצמם זלזלו בשביעית ועיברוה, עבור צורכי החקלאים העבריינים.
אולם במפורש אמרו שאין להסתמך בעיבור השנה אף על רועי בקר (לעיל סנהדרין דף יח ע"ב; ובקיצור בדברי ריש לקיש כאן) "והא הנך שלשה רועי בקר דהוו קיימי, ושמעינהו רבנן דקאמדרי... ועברוה רבנן לההיא שתא. - ותסברא, רבנן ארעוותא סמוך? אלא: רבנן אחושבנייהו סמוך, ורועי בקר איסתיועי הוא דאיסתייעא מילתייהו".