דברי חלומות
סנהדרין ל ע"א
"הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו, ובא בעל החלום ואמר לו: כך וכך הן, במקום פלוני הן, של מעשר שני הן - זה היה מעשה, ואמרו: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין".
כלומר שקרה מעשה כזה, והחלום היה מכוון לאמת, ואעפ"כ פסקו שאין המטמון שייך ליורש החולם.
כתב המגיד משנה בהלכות זכיה ומתנה פרק י הלכה ז: "ופירוש 'לא מעלין ולא מורידין' אלא הרי הן שלו. והטעם שאע"פ שצדק הדמיון במניין ובמקום, אולי לא אמת במה שדמה של פלוני הן".
כלומר, שיש אמת בדברי החלום, וכן אמרו במסכת ברכות דף נז ע"ב: "חלום - אחד מששים לנבואה". אלא שגם יתכן שיש בו גם שקר. וכן אמרו במסכת ברכות דף נה ע"א: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן - כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. אמר רבי ברכיה: חלום, אף על פי שמקצתו מתקיים - כולו אינו מתקיים, מנא לן - מיוסף דכתיב (בראשית לז) והנה השמש והירח וגו'. וההיא שעתא אמיה לא הות".
מעשה נוסף שמתואר בו שמידע אמיתי נמסר בחלום נמצא במסכת יומא דף פג ע"ב:
"רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה (לא הפקיד ארנקו). אזל אותביה בי קיבריה דאבוה (הלך והניחו ליד קבר אביו של בעל האכסניא). אתחזי ליה בחלמיה: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא (נגלה המת לבנו בחלום: בא וקח ארנק שמונח על ראשי)".
גם במעשה זה מסר המת בחלום מידע אמיתי.
מסופר על יהודי שסיפר לרבי יצחק מברדיצ'ב שאביו מתגלה אליו בחלום שוב ושוב ודורש ממנו להמיר את דתו. נענה רבי יצחק מברדיצ'ב שיש לבדוק בקבר, ואכן נמצאו שם מטבעות עם צלם של צלב עליהם. כשסיפרו את המעשה לפני הגר"א אמר שהענין ישנו בירושלמי, אך מניין בקי רבי חסידי בירושלמי? ושוב סיפרו זאת לרבי יצחק מברדיצ'ב. והוא נענה: אכן אינני מכיר את הירושלמי, אבל ידעתי מאותו מקור שהירושלמי ידע...
הרבי מחב"ד טען שהסיפור מופרך כי אין ירושלמי כזה. ועליו אי אפשר לומר כמו שאמר הגר"א, הרב מרדכי אליהו אמר ששני חכמים שהכיר הפליאו אותו בגדלותם בתורה. החזון איש, והרבי מחב"ד.
אמנם אפשר לקיים את סיפור המעשה, וכוונת הגר"א היתה שרק חלק מהעניין נלמד מהירושלמי, במסכת עבודה זרה פרק ג הלכה א: "רבי יהודה אומר אל תפנה לראותן ממש. כד דמך ר' נחום בר סימאי חפון איקונתא מחצלן אמ' כמה דלה חמתון בחיויי לא יחמינון בדמכותיה". תרגום: כשנפטר ר' נחום בר סימאי חיפו את הצלמים. אמרו, כשם שהיה נזהר שלא לראותם בחייו, כך לא יראם במותו.
מכאן שהמת רואה את הצלמים שלידו, וראייה זו אינה משפיעה עליו לטובה. ואילו החלק השני – שהמת עשוי לבא אל בנו בחלום בהקשר לחפצים שלצידו, זה מבואר בגמרות דלעיל, במעשה ביומא דף פג ע"ב; ובסנהדרין דף ל ע"א.
