הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

קשיא - על רב אשי; "לדידך"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין מג ע"א

... רב אשי אמר: משה היכא הוה יתיב - במחנה לוייה, ואמר ליה רחמנא הוצא את המקלל - חוץ למחנה לוייה, אל מחוץ למחנה - חוץ למחנה ישראל, ויוציאו את המקלל - לעשייה. - עשייה בהדיא כתיב בהו ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה! - ההוא מיבעי ליה חד לסמיכה, וחד לדחייה.
אמרו ליה רבנן לרב אשי: לדידך, כל הני הוצא דכתיבי בפרים הנשרפים מאי דרשת בהו? - קשיא

1.
הסבר: רב אשי מביא מקור אחר לדין שבית הסקילה היה מחוץ לשלוש מחנות, וחכמים מקשים עליו, והגמ' נשארת ב"קשיא".

2.
הביטוי "לדידך" דומה לביטוי "אי הכי" [= אם כך; לפי דבריך קשה...].
יש לומר, שהביטוי "אי הכי" משמש כאשר מתנהל ויכוח-דיון בין שני אמוראים, ואחד מהם מקשה על חברו קושיה שעליו עצמו לא קשה.

2.1
אבל בסוגייתנו חכמים הם אלה שמקשים על רב אשי, מבלי שחכמים הביעו דעתם שלהם. [הרי לא מוזכר שרב פפא הוא זה שמקשה על רב אשי].

3.
לגבי המונח "קשיא", שהגמרא נשארת בקושיה על רב אשי.
ניתן ללמוד על גדולתו של רב אשי, שעל אף שהוא זה שערך את התלמוד - וכנראה שבימיו היתה קושיה זו - השאיר את דברי עצמו בקושיה!

4.
הגמרא מסיימת את הקושיות ב"קשיא", דהיינו: באמת קשה על רב אשי.

5.
הרשב"ם מסביר את לשון ה"קשיא":
והוא מבדיל בין דחיה ברמה של "קשיא" לבין דחיה ברמה של "תיובתא":
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף נב עמוד ב:

"ופסק ר' חננאל - ... וכן פירש נקטינן מרבותי ז"ל כל היכא דאמר בגמ' תיובתא דפלוני תיובתא בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקשיא כי הך דשמואל לא בטלו דבריו דאמרינן לא הוה ברירא להן דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח פירוקא בההוא שעתא דתליא וקיימא

לפי פירושו הראשון, דברים שנדחו ב"קשיא" ניתן ליישבם.

5.1

ואעפ"כ אין נראה בעיני דלא שנא תיובתא ולא שנא קשיא דקאי אמילתא דאמוראי חדא היא ולא הויא עיקר אלא לגבי תיובת' ממשנה או מברייתא שייך לומר תיובתא ומפירכא דאמוראי שייך למימר קשיא ...."

לפי פירושו השני – כך משמע מדבריו – גם רמת דחיה של "קשיא" גבוהה וזהה לזו של "תיובתא", אלא ש"קשיא" היא מדברי אמוראים ולא מדברי תנאים [ממשנה וברייתא].

6.
בסוגייתנו שני ההסברים נכונים. לפי הפרוש הראשון – "קשיא" ניתן ליישב, ואומנם הפרשנים ["חמרא וחיי", "קשות ניושב"; "למנצח לדוד"; "אמרי צבי"] מנסים ליישב את הקושיה על רב אשי.

6.1
לפי ההסבר השני גם כן מיושב, כי השאלה היא לא מתנאים אלא מהאמוראים - חכמים ששאלו את רב אשי - [אמנם הם שאלו על פסוקים אבל לא מוזכר בדברי תנאים.]

7.
הערה על דברי הרשב"ם לגבי "קשיא". ההסבר הראשון היה ש"קשיא" איננה קושיה מוחלטת וסופית. [רא"ש ברכות פרק ד סימן ב; רש"י סנהדרין דף עב עמוד א; רשב"ם בבא בתרא נב] בתוך ההסברים שלהם הם גם אומרים שבאותה שעה לא מצאו בגמרא יישוב ל"קשיא".

7.1
משמע מכך שעריכת הגמרא הינה תהליך ארוך, ובהחלט ייתכן שהיתה כוונה מתוכננת של רב אשי ובית דינו, לתת לדורות הבאים את הרשות להמשיך ולפתח את התורה שבעל פה - [ עיקרון שמסביר המהרש"ל לגבי "קשיא" ו"בעיא דלא איפשטא"].