הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

לימא כתנאי

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין מה ע"א

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא +ויקרא י"ט+ ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה.
לימא דרב נחמן תנאי היא? –
לא, דכולי עלמא אית להו דרב נחמן.
והכא בהא קמיפלגי:
מר סבר בזיוני דאיניש עדיפא ליה טפי מניחא דגופיה,
ומר סבר: ניחא דגופיה עדיף מבזיוני.

1.
הגמרא מנסה לומר שדברי רב נחמן תלויים במחלוקת תנאים, שלפי חכמים צריך לבחור מיתה יפה ולא לבזות את האשה ולפי רבי יהודה לא צריך לבחור מיתה יפה ואפשר לבזותה.

2.
ועונה הגמרא: גם רבי יהודה סובר כרב נחמן, אלא שאדם מעדיף שלא לסבול [אם תיהרג ללא בגדים] למרות שיגרום לו לבזיון [אם תובל ליהרג ללא בגדים].

3.
פעמים רבות הגמרא מיישבת שאלת "לימא כתנאי" שבאמת אותו אמורא מיושב לפי כל שיטות התנאים.

4.
מדוע הגמרא לא שאלה בסגנון הרגיל של "לימא כתנאי" והעדיפה את הסגנון "לימא דרב נחמן תנאי היא"? - 5 מופעים בש"ס ב 3 סוגיות שונות.

5.
נראה לי, מפני שרב נחמן מסתמך על פסוק שמשמע ממנו שצריך לבחור מיתה יפה שאינה גורמת לה בזיון.
ולכן הגמרא אומרת שזה סוברים חכמים, כלומר הפסוק הזה הוא היסוד לדין של חכמים.

6.
מוסיפה הגמרא, שגם רבי יהודה מקבל את היסוד שבפסוק, שמחייב לא לבזות את האדם, אלא שמצטרפת גם הסברא, שהאשה מעדיפה להתבזות כיון שבזה סובלת פחות לפני מיתתה.

6.1
זאת אומרת, שהפסוק הוא המקור הבסיסי, אלא שמתווספת סברא של העדפה לפי שתי שיטות התנאים.

7.
לכן מאד מדודק הלשון "מר סבר...". וכאן לא צריכים לומר מה שכבר אומרים שבדרך כלל ביטויים בסגנון "מר סבר..." נאמרו על ידי אמוראים מאוחרים יותר [כתוספת הסבר] – [ראה, תוס', בבא בתרא, קעו].
בסוגייתנו ה"מר סבר..." הוא משמעותי בדברי חכמים ורבי יהודה – כסברות הבנויות על הנלמד מהפסוק.