הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מיתיבי"; "תא שמע"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין מז ע"ב
קבריה דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא. אתו אמרו ליה לשמואל אמר להו: יאות עבדין, קרקע עולם הוא, וקרקע עולם אינה נאסרת. דכתיב +מלכים ב' כ"ג+ וישלך את עפרה על קבר בני העם. מקיש קבר בני העם לעבודה זרה, מה עבודה זרה - במחובר לא מיתסרא, דכתיב +דברים י"ב+ אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים, על ההרים אלהיהם, ולא ההרים אלהיהם. הכא נמי, במחובר לא מיתסר.
מיתיבי: החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר - הרי זה לא יקבר בו עולמית. - הכא במאי עסקינן - בקבר בנין.
תא שמע: קבר חדש - מותר בהנאה, הטיל בו נפל - אסור בהנאה! - הכא נמי בקבר בנין.
תא שמע: נמצא אתה אומר שלש קברות הן: קבר הנמצא, קבר הידוע, קבר המזיק את הרבים.
קבר הנמצא - מותר לפנותו, פינהו - מקומו טהור ומותר בהנאה.
קבר הידוע - אסור לפנותו, פינהו - מקומו טמא ואסור בהנאה.
קבר המזיק את הרבים - מותר לפנותו, פינהו - מקומו טהור, ואסור בהנאה! - הכא נמי בקבר בנין. ...
1.
הגמרא מקשה על שמואל שסובר שאין קבר המחובר לקרקע נאסר בהנאה - ["מיתיבי"] מברייתא, והגמרא מיישבת ואומרת שבברייתא מדובר "בקבר בניין" , דהיינו שהיה תלוש, ולכן מתאים לדינו של שמואל.
2.
לאחר מכן הגמרא מביאה פעמיים "תא שמע" מברייתות להקשות על שמואל ומיישבת בדיוק באותה תשובה "בקבר בנין".
3.
מדוע בפעם הראשונה הסגנון הוא "מיתיבי", הרי גם בשתי הברייתות האחרות אפשר היה לפתוח ב"מיתיבי"
4.
אלא, יש לומר, שהגמרא מעוניינת לפסוק כשמואל שקרקע עולם אינה נאסרת, ולכן מביאה 3 פעמים ברייתות שאת כולם שמואל יסביר שלא מדובר בקרקע לעולם, ולכן מיושב לשיטתו.
הגמרא מתחילה דווקא בסגנון של "מיתיבי" [ואחר כך "תא שמע"] כי כך דרכה לפעמים להביא סדרה של הוכחות/קושיות
5.
בהרבה סוגיות רואים ש"תא שמע" יכול לבוא כפתיחה לתרוץ או לקושיה או להוכחה [ וכך קובעים כל ספרי הכללים: הליכות עולם, השל"ה, ועוד] .
זאת אומרת, כשאנו נתקלים בביטוי זה איננו יודעים לצורך מה הגמרא מביאה את המקור התנאי (עד שנלמד את המקור או עד שנעיין בשוטנשטיין שמגלה לנו כבר בתחילת הציטוט האם הוא בא לצורך קושיה או לצורך תרוץ !!!)
5.1
לעומת הביטוי "מיתיבי" שהגמרא מודיעה לנו שהיא מביאה מקור תנאי להקשות על האמורא.
6.
נשאלת, אפוא, השאלה מדוע הגמרא נוקטת דווקא בביטוי "תא שמע" - ביטוי סתמי, ולא משתמשת בסוגייתנו, בשתי הפעמים, עם הביטוי הנחרץ יותר: "מיתיבי..."
7.
הסבר 1:
ז"ל של"ה כלל אלף.ך
מדרך התלמוד כשבא להקשות לאמורא מברייתא או ממשנה תחילה אומר מיתיבי וכשבא האמורא לתרץ הברייתא או המשנה ובא עליו המקשן להקשות ממשנה או ברייתא אחרת אומר תא שמע, כלומר אם הקושיא שהקשיתי
תרצת אותה, תבוא ותשמע הקו' שיש לי ממקום אחר ואל תדמה בנפשך שאין לי להקשות נגדך,
אבל כשבא התלמוד להקשות בתחלה לאמורא אינו אומר ת"ש אלא מיתיבי,
ולפעמים תמצא שבתחלה אומר ת"ש מפני שבתחלה הקשה קושיות אחרות מברייתא לאמורא אחר בלשון ת"ש,
והשתא שמביא אמורא אחר ומקשה עליו מאותה ברייתא אומר ג"כ ת"ש ע"כ.
כ"כ הרשב"ם ב"ב פ"ו משום דפרכינן מינה סובא בשמעתין לעיל לא קאמר מתיבי.
הוא מזכיר את ה"תופעה" כבסוגייתנו, אבל נראה לי, שהסברו לא מיישב לגמרי את השאלה.
8
הסבר 2:
הלימוד מהמקור התנאי שמובא ב"תא שמע" הוא לא חד משמעי ולכן אי אפשר להצהיר שהמקור מובא כקושיה. ואילו מקור שמובא בסגנון "מיתיבי" מהווה קושיה ברורה.
8.1
אמנם, הסבר זה לא מתאים לסוגייתנו מכיון שכל המקורות שמובאות אינם חד משמעיים באותה מידה.
9.
הסבר 3:
אחרי התרוץ בפעם הראשונה - על ה"מיתיבי" - שמדובר בקבר בנין [ולא בקרקע], הגמרא אמרה רק "תא שמע" ולא "מיתיבי" כי היא ידעה שניתן לתרץ אותו תרוץ "בקבר בנין". והיא הביאה זאת רק מפני שאלו נאמרו בהזדמנויות שונות ולא בפעם אחת.
9.1
הסבר זה ייחודי לסוגייתנו.
