פירוש הביטוי "ערוה"
סנהדרין מד ע"ב - מה ע"א
"האיש מכסין אותו מלפניו, והאשה מלפניה ומאחריה, דברי רבי יהודה... תנו רבנן: האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו, ואשה שני פרקים, בין מלפניה בין מלאחריה, מפני שכולה ערוה, דברי רבי יהודה".
פירש רש"י: "פרק אחד - כלומר: מעט ממנו מלפניו".
ובסוגיה המקבילה במסכת סוטה דף ח ע"א פירש רש"י: "שכולה ערוה - אחוריה ופניה שבית הבשת נראה משני צדדין".
כלומר שאין פירוש "כולה ערוה" האמור כאן - כל גופה. אלא מדובר רק ב"אותו מקום", ומשמעות "כולה" – שגם מלפנים וגם מאחור.
פירוש המילה "ערוה" הוא – דבר הזקוק לכיסוי. ואותה 'ערוה' המוזכרת אצלנו בגמרא היא רק אותו מקום שנצרכת לכסותו כדי שתוכל לברך. כמו ששנינו במסכת חלה ב משנה ג: "האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות עצמה".
יש שימוש נוסף למילה 'ערוה'. בדברי הרמב"ם: (הלכות קריאת שמע ג, טז) "וכל גוף האשה ערוה". שם כוונתו לכל הגוף ממש, כפי שאמרו שאסור להביט אפילו באצבע קטנה של אשה (ברכות דף כד ע"א; ושבת דף סד ע"ב). (לשיטת הרמב"ם זה גם פירוש המילה 'ערוה' בדינים: "קול באשה ערוה" ו"שער באשה ערוה" שבברכות דף כד ע"א).
למושג "ערוה" יש משמעות שלישית, במסכת ברכות דף כד ע"א: "אמר רב חסדא: שוק באשה ערוה, שנאמר (ישעיהו מז, ב) גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת, וכתיב (ישעיהו מז, ג) תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ". כאן מדובר באברים הנצרכים לכיסוי של לבוש.
