לפעמים, טוב האחד מן השניים / רפי זברגר

סנהדרין מה ע''ב 
 

הקדמה

המשנה בדף שלנו עוסקת באופן הסקילה ממש. וכך מתואר בתחילת המשנה: בית הסקילה היה גבוה שתי קומות. אחד מן העדים דוחפו על מתניו, נהפך על לבו - הופכו על מתניו, ואם מת בה - יצא. ואם לאו - השני נוטל את האבן ונותנו על לבו. אם מת בה - יצא, ואם לאו - רגימתו בכל ישראל...
שלושה שלבים אפשריים לביצוע הסקילה (אם לא מת בשלב מוקדם – ממשיכים):
1. הפלת הנידון ע''י אחד מן העדים מקומה שניה בבית הסקילה. אם לא מת אז:
2. העד השני זורק אבן על ליבו. אם לא מת אז:
3. כל ישראל רוגמים אותו באבנים. 
 

הנושא

למדנו במשנה כי אם הנידון לא מת בעקבות הנפילה בשלב הראשון: השני נוטל את האבן ונותנו על לבו.
שואלת על כך הגמרא: כיצד נוטל העד השני את האבן בעצמו, והרי למדנו בברייתא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: אבן היתה שם, משוי שני בני אדם, נוטלה ונותנה על לבו. כתוב במפורש בברייתא כי האבן הייתה כל כך כבידה עד שהיו צריכים שני אנשים להרימה (משוי שני בני אדם), וכיצד איפה אומרת המשנה, כי העד השני זורקה לבדו?
עונה הגמרא בשאלה חוזרת: וליטעמיך, תיקשי לך היא גופא: משוי שני בני אדם נוטלה ונותנה על לבו?
כיצד נסביר את הברייתא בעצמה: מצד אחד כתוב כי האבן כבידה במשקל הדורש שני בני אדם להרימו, ומצד שני כתוב מיד בהמשך: נוטלה ונותנה על לבו בלשון יחיד, הכיצד יחיד נוטל אבן כל כך כבידה?
אלא מסבירה הגמרא את הברייתא: דמדלי לה בהדי חבריה, ושדי לה איהו, כי היכי דתיתי מרזיא.
מרימים את האבן הכבידה שני בני אדם (שני העדים), אך הזריקה עצמה מתבצעת רק ע''י אחד. וכל זאת מדוע? כי היכי דתיתי מרזיא – שהאבן תיפול בכוח גדול על הנידון. אם שניהם ביחד יזרקו, עוצמת הזריקה תהיה פחותה.
הסבר לכך נראה ברש''י: שנים אין יכולין לכוון כחם להשליך כאחד, כשזה משליך - זה מעכבו, אבל היחידי משליך בכח. אין אפשרות ששניהם יכוונו לזרוק באותה שנייה, ולכן, אחד יזרוק והשני "יעכב את הזריקה", והתוצאה תהיה זריקה בעוצמה קטנה יותר, משא''כ אם רק אחד ''נותן את המכה'' וזורק – האבן תיזרק בעוצמה יותר גדולה. 
 

מהו המסר?

אמנם למדנו בספר קהלת (ד', ז'): טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן הָאֶחָד, אך מהסוגיה לעיל אנו לומדים שלא תמיד זה נכון. אם רוצים לזרוק אבן בעוצמה גדולה, עדיף שאחד יבצע זאת בעצמו, או אז, עוצמת הזריקה תהיה גדולה יותר.  אם כי, למדנו שהרמת האבן תתבצע ע''י שניהם, אך הזריקה עצמה תתבצע ביחיד.
נוכל ליישם זאת גם בנושאים אחרים. בהרבה מקרים נחמד ואולי יותר יעיל לבצע משימה בחברותא, אך לא מעט מקרים, נוח וטוב יותר לבצעה לבד. עיקרון דומה כדאי לפעמים ללמד הורים אשר מרגישים צורך "להיות כל הזמן בעניינים" בפעולותיהם ומעשיהם של ילדיהם. כל הזמן להיות בשליטה ובידיעה מה נעשה ומדוע. נלמד מהגמרא שלנו, כי יש לפעמים (ואולי ברוב הזמן) "להרפות". ניתן "לעזור לילד להרים את האבן'', אך לאחר מכן, לתת לו את המרווח שלו ואת המקום העצמאי שלו להתבטא ולפעול את פעולותיו בדרך הייחודית שלו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]