צורה טובה ונאה / רפי זברגר

סנהדרין מז ע''ב 
 

הקדמה

בעקבות פסיקת המשנה אשר למדנו בדף הקודם, שעסקה בין היתר בנושאי קבורה, מרחיבה הגמרא לעסוק בנושאים אלו. בין היתר דנים בדינים של חפצים המשמשים את המת, ומספרת את הסיפור הבא:
קבריה דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא. אנשים נטלו מן העפר בקברו של רב, כדי לרפא את מחלת הקדחת. באו וסיפרו זאת לשמואל, והוא ענה להם: יאות עבדין, קרקע עולם הוא, וקרקע עולם אינה נאסרת. 
אם חשבתם שיש איסור בשימוש עפר המת, אומר להם שמואל: לא ולא. עפר הוא חלק מן הקרקע, וזו נקראת ''קרקע עולם'' שאינה נאסרת. הגמרא ממשיכה ומוכיחה דין זה של שמואל, מהמסופר בספר מלכים ב' (כ''ג, ו'), על הוצאת האשרה, שהייתה עבודה זרה שלהם: וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶת עֲפָרָ֔הּ עַל קֶ֖בֶר בְּנֵ֥י הָעָֽם: מקיש קבר בני העם לעבודה זרה, מה עבודה זרה - במחובר לא מיתסרא ... הכא נמי, במחובר לא מיתסר. כשם שעבודה זרה לא נאסרת אם היא מחוברת לקרקע, כך גם עפר הוא מוגדר כמחובר לקרקע ואינו נאסר! 
 

הנושא

הגמרא מקשה על שמואל מספר קושיות, נעמוד על אחת מהן המצטטת ברייתא העוסקת בשלושה סוגי קברים ודיניהם:
1. קבר הנמצא (נקבר שלא ברשות) – מותר לפנות את המת מקבר זה, לאחר הפינוי – המקום טהור ומותר בהנאה.
2. קבר הידוע (נקבר ברשות בעל המקום) אסור לפנות את המת מקברו. אם עבר על האיסור ופינה – מקום הקבר נשאר טמא בטומאת מת ואסור בהנאה (מקום ששימש מת אסור בהנאה).
3. קבר המזיק את הרבים (נקבר ברשות הרבים, וגורם טומאה לעוברים) – מותר לפנותו. ולאחר הפינוי – מקומו טהור, אך אסור בהנאה. 
מברייתא זו אנו רואים כי מקום הקבר, באופן עקרוני נאסר, וקשה לשמואל שאמר כי הקרקע אינה נאסרת.
תשובת הגמרא בדומה לתשובות קודמות על קושיות לשמואל: הכא נמי בקבר בנין. כלומר, קבר זה היה ''תלוש''. למרות שאחר כך חיברו אותו, הוא עדיין מוגדר כתלוש ולא כמחובר, ולכן הקרקע אינה נאסרת. 
מקשה הגמרא: דילמא מת מצוה הוא, ומת מצוה קנה מקומו! איך אנחנו מפנים את קבר הנמצא, אולי הוא מוגדר כ''מת מצווה'', כלומר מת שאין לו קרובי משפחה שדואגים לקבורתו, ומת כזה ''קונה את מקומו'' ולכן אין לפנות אותו מקברו. ומדוע אמרנו באופן כללי כי מפנים קבר הנמצא?
עונה הגמרא: שאני מת מצוה דקלא אית ליה. אם היה זה מת מצווה הקבור בקבר הנמצא היינו יודעים מכך, שכן, "מת מצווה יש קול'' והדבר מפורסם בפי כל. אם לא שמענו על כך, אין מדובר במת מצווה.
 

מהו המסר?

המושג ''קבר הנמצא'' שהכרנו היום, בעצם מדבר על קיום מצווה של קרובי המת – עיסוק בקבורת יקירם, אך זוהי ''מצווה הבאה בעבירה'', שכן, קברו את המת במקום לא להם, והרי הם גזלנים.
לפעמים אנשים עושים ''מעשים טובים'' אך במעטפת פסולה'', הגורמת לכל המעשה להיות פסול. המעטפת הפסולה יכולה להיות האופן והצורה שבו נעשה המעשה, ולכן יש לשים לב תמיד, ולבצע מעשים טובים בצורה טובה ונאה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]