הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
סנהדרין מט ע"א
"ויקבר בביתו במדבר, אטו ביתו מדבר הוא? - אמר רב יהודה אמר רב: כמדבר, מה מדבר מופקר לכל - אף ביתו של יואב מופקר לכל. דבר אחר: כמדבר, מה מדבר מנוקה מגזל ועריות - אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות. ויואב יחיה את שאר העיר - אמר רב יהודה: אפילו מוניני וצחנתא טעים פריס להו".
ע"פ הבבלי נשים לב שיואב מוזכר כצדיק פרטי הדואג שבביתו לא יהיה בעיות של עריות וגזל, שביתו יהיה מלא בהכנסת אורחים.
לעומת הבבלי בתלמוד הירושלמי מכות ב, ו נאמר :
"ויקברוהו בביתו במדבר וכי מדבר היה ביתו אלא ללמדך שכיון שמת יואב שר צבא ישראל נעשו ישראל כמדבר. אין תימר שהיה בוזז ובונה להן דימוסיות ומרחצאות שבח ואין תימר שהיה בוזז ומאכיל חכמים ותלמידיהם שבח שבחים".
ע"פ הירושלמי יואב יתעסק בצרכים ציבוריים דאג למרחצאות ודימוסיות וזה שבח, וגם דאג לחכמים ותלמידיהם שזה שבח שבחים. (זה שבח שבחים כי התורה היא המחזיקה את עם ישראל)
בניגוד לבבלי הירושלמי מעצים את מעשיו הצבורים של יואב.
נק' שוני נוספת היא שע"פ הירושלמי ישראל נעשו כמדבר. כלומר מכיוון שיואב היה צדיק כללי ממילא בפטירתו כל האומה חשה את הכאב.
לעומת זאת לפי הבבלי מודגש הרעיון שביתו של יואב היה מדבר. כלומר לא היה דברים רעים שנגרמים בחברה כגון גזל ועריות. יואב הצליח להישמר מזה.
רעיון זה שהחברה רק גורמת לקלקולים מופיע גם בבבלי שבת י ב:
"ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם יחזר אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה. שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין..."
כלומר לפי הבבלי בשבת החברה גורמת לקלקולים חמורים ולכן על האדם לגור במקום חדש ששם יש פחות מקלקולי החברה.
