כיבוד אב ואם / רפי זברגר

סנהדרין מט ע''ב 
 

הקדמה

היום התחלנו פרק שביעי "ארבע מיתות". פרק זה דן בארבע מיתות שבית דין יכול לתת לפי דין תורה. בפרק הקודם תיארנו את הסקילה, ועתה אנו ממשיכים בכל שאר המיתות והסדר שלהם. להלן שתי הדעות לסדר חומרת העונשים:
• תנא קמא – סקילה, שריפה ,הרג (סיף) וחנק. סקילה היא החמורה, וכן הלאה עד למיתת חנק. 
• רב שמעון – שריפה, סקילה, חנק והרג. 
יש מספר משמעויות לסדר חומרה של המיתות, נציג שתיים מהן:
1. אדם עבר עבירה שחייבים עליה שתי מיתות - נידון בעונש החמור ביניהם.
2. שני אנשים קבלו עונשי מוות שונים, ולא ידוע מי קיבל מה – שניהם מקבלים את העונש הקל מבין שני העונשים. 
 

הנושא

נעיין בשתי השורות האחרונות של הדף הדנות במקור הדין, שסקילה חמורה משריפה לפי תנא קמא:
סקילה חמורה משריפה - שכן ניתנה למגדף ולעובד עבודה זרה. מאי חומרא - שכן פושט ידו בעיקר. 
אומרת הגמרא שעונש סקילה חמור יותר , שהרי ניתן לאדם שעובר עבירות חמורות כמו מגדף (מברך את ה' – בלשון סגי נהור) ועובד עבודה זרה, שתי העבירות מוגדרות ''פושט ידו בעיקר'', שהרי הן עוקרים את האמונה הבסיסית שלנו בקדוש ברוך הוא. ולכן העונש שמקבלים על עבירות חמורות הוא, הוא העונש החמור ביותר. 
דוחה הגמרא ואומרת: אדרבה, שריפה חמורה, שכן ניתנה לבת כהן שזינתה, ומאי חומרא - שכן מחללת את אביה! 
בת כהן נשואה שזינתה, מקבלת שריפה, לעומת בת ישראל נשואה שזינתה שמקבלת חנק. חומרת המעשה זנות בת כהן מתבטאת בכך שהיא "מחללת את אביה". שהרי עד לאותו מעשה, כיבדו את אביה הכהן להיות תמיד ראשון, בברכת המזון, ברכת המוציא, להיות ''ראש המדברים'' וכן הלאה, ועתה, כל הכבוד הנ''ל הוסר, ואין עניין לכבדו יותר בגללה. לאור חומרת העבירה, אומרת הגמרא, גם העונש שהיא מקבלת הוא החמור יותר. 
יש להסביר את הדחייה הנ''ל, שהרי מצאנו עד כה שתי עבירות חמורות: מגדף ועבודה זרה מצד אחד, ובת כהן שזינתה מצד שני. על פניו נראה שמגדף ועבודה זרה חמורים יותר שכן הם עוקרים את יסודות האמונה היהודית.
הר''ן מסביר את הדחייה לפי גמרא שנלמד בעוד מספר שורות בדף הבא. שם נכתב כי הוקש כבודן (של אביו ואמו) לכבוד מקום (הקדוש ברוך הוא). שהרי בשניהם נאמרה המילה ''כבוד'': כַּבֵּ֥ד אֶת אָבִ֖יךָ וְאֶת אִמֶּ֑ךָ (שמות, כ', י''ב), ונאמר במשלי (ג', ט'): כַּבֵּ֣ד אֶת־ה֭' מֵהוֹנֶ֑ךָ
לכן אומר הר''ן: בת כהן שזינתה עברה על כבוד אב ואם, בעצם עשיית המעשה, וגם גרמה נזק לאביה כמתואר לעיל לעומת עבודה זרה, שם יש ''רק'' זלזול בכבוד ה' (המושווה לכבוד הורים), כך ניתן להסביר את הדחייה הסוברת כי בת כהן שזינתה, חמורה יותר מעבירות של מגדף ועובד עבודה זרה. 
 

מהו המסר?

הסברו של הר''ן בעצם משקף לנו את גודל מצוות כיבוד אב ואם, והחומרה לאדם שלא מקיימה. בת כהן שזינתה בעצם מעשה החמור הנ''ל, עוברת ''בגדול'' על כיבוד אב ואם. היא גם גורמת צער ועוגמת נפש גדולה בעצם המעשה, וגם כאמור, ''מנטרלת זכויות'' שהיו קיימות לאביה והוסרו בעקבות מעשה שלה.
בימים אלו של ''טרום יום הדין'', ימי מחשבה והרהורים על מעשינו, יש לשים לב במיוחד על מצווה זו. לא תמיד נראה ''קשר ישיר'' בין מעשה שלנו למצוות כיבוד אב ואם, אך הינה, במעשה ערווה חמור לכשעצמו, של בת כהן, מסתבר שהיא עוברת גם על כיבוד אב ואם.
נשתדל לשים לנגד עינינו את כבודם של ההורים שדאגו במסירות רבה לגידולנו וחינוכנו. כמה עמל ויזע, כמה דאגות חומריות ורוחניות דאגו לנו, איזו השקעה ענקית השקיעו בנו – ואנו, אין לנו אלא להודות, לשבח ולפאר אותם, ע''י כיבוד ראוי לשמו, ושמירה על כבודם ומעמדם.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]