גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ע"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת סנהדרין
דף מז ע"א
בענין מצות כיבוד אב ואם - כשהם רשעים
רז"ל מספרים (מובא במכילתין דף מז ע"א): שחזקיהו מלך יהודה גירר עצמות אחז אביו על מטה של חבלים, וחכמים אף הודו לו על כך (עי' ברכות י: פסחים נו.). וברש"י: "על מטה של חבלים - דרך בזיון, מפני שהיה אביו רשע וביזהו לעיני כל, כדי שיתייסרו האחרים, ולכבוד עצמו לא חש, ומפני כבוד אב נמי ליכא למיחש ד'נשיא בעמך' כתיב (שמות כב, כז) - בעושה מעשה עמך וכו' שלא חש לכבודו במקום קידוש ה'".
הנה, נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רמ סי"ח): "ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו. אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתירא ממנו (רמב"ם הל' ממרים פ"ו הי"א). הגה, וי"א דאינו מחוייב לכבד אביו רשע, אלא אם כן עשה תשובה (טור ומרדכי פ' כיצד ובהגהות מיימוני פ"ו דהלכות ממרים)". מדברי רש"י הנ"ל מוכח כדעה זו שהביא הרמ"א, שאין חובה לכבד אב רשע. אמנם צריך ליישב דעת הרמב"ם וההולכים בעקבותיו שמצות 'כיבוד אב' נאמרה גם באביו רשע, למה אם כן לא חשש חזקיה למצות כיבוד אב כשגירר עצמות אביו.
אלא, מבואר באוה"ח הק' על הפסוק (ויקרא יט, ג): "איש אמו ואביו תיראו", שגם לדעת הרמב"ם - שיש מצות כיבוד אב גם באב רשע ובעל עבירה, אין הדברים אמורים, כי אם במי שעבר על מקצת עבירות לתיאבון, ויצריה תקפיה, והגם שחטא הרבה פעמים, עדיין אינו מוחזק לרשע גמור, כי יתכן שיצרו אנסו לכך, ואח"כ התחרט ושב, אמנם, מי שהבאיש ריחו לגמרי, ומוחזק לרשע גמור, ועובר על עבירות שבתורה הבאות לידו, ואין צורך לומר במומר ממש, או במי שאינו מאמין או אינו מסכים לקיים אפילו איזה איסור דרבנן, אין לכבדו לכו"ע, וכן העלה בספרו 'ראשון לציון' (יו"ד סי' רמא ס"ד). ולפי זה לא קשה מידי, כי אחז היה רשע גמור, וגם לדעת הרמב"ם אין חובה לכבדו.
בדרך שונה נקט ה'יערות דבש' (ח"ב דרוש יח), על פי מה שייסד בדעת הרמב"ם, כי באמת הוא דבר תמוה אודות החובה לכבד אב רשע, הלא 'נשיא בעמך' כתיב. וכתב, כי חייבים לנהוג בו כבוד "מפני מראית עין, כי מי יבחן אם הוא רשע או לא", "וזה היה הטעם גם כן של חזקיה דגירר עצמות אביו במטה של חבלים... דבהכי לא שייך מראית עין, דהכל יודעים שהוא רשע מוחלט".
וכה כותב הגה"ק החיד"א ב'מדבר קדמות' (מע' כ אות ד): "כבוד אב ואם, אם הם רשעים איכא פלוגתא בין הרמב"ם והטור אי הבן חייב לכבדם או פטור, ולכל הדברות לצערו ולזלזלו נראה דאסור. והט אזנך ושמע מה שאמרו בזהר הקדוש ח"א סוף דף קס"ד, דרחל אמנו ע"ה נענשה על אשר ציערה לאביה בענין התרפים אף שנתכוונה להפרישו מע"ז, ולכן מתה ולא זכתה לגדל לבנימין, ע"ש, והוא פלא. ולכאורה קשה ממה שאמרו גבי חזקיה המלך ע"ה שגרר עצמות אביו וכו' והודו לו. ובספרי הקטן ד'פתח עינים' על [בבא] קמא דף צ"ד תירצתי בזה, דמה שאמרו בזהר הוא כשהאב בחיים, ברם לאחר מיתה שרי [כדי] שיהיה לו כפרה, כמו שעשה חזקיה ע"ה. ואוסיף נופך קצת, דמלבד חילוק הפשוט בין כשהוא בחיים לאחר מיתה, עוד בה, דאחז כשנפטר כבר ראה וידע האמת שחטאתיו היו בעוכרי נפשו ואז יש לו נחת רוח מאד שחזקיהו יעשה טצדקי שיתכפר לו, וניחא ליה טובא בזלזול שעשה לו, ולכך יפה עשה חזקיהו המלך ע"ה והודו לו חכמים, כי אביו עצמו רצונו בכך".
כיוצא בזה ובתוספת נופך כתב בספרו 'דבש לפי' (מע' א אות טל): "ודע שבזוה"ק אומר שנענשה רחל אמנו ע"ה על שגנבה התרפים מאביה ומתה... אף שנתכוונה להפרישו מע"ז וכו', והוא פלא, ומכאן משמע קצת כדעת הרמב"ם ז"ל דאף אם אביו רשע חייב בכבודו (ולכן נענשה רחל על זה), ולהסמ"ג והטור י"ל דאינו חייב בכבוד אביו רשע, אבל לצערו אסור מיהא, והקב"ה מדקדק עם חסידיו ביותר, ולהכי נענשה רחל אמנו ע"ה עונש גדול, אך קשה ממה שאמרו רז"ל דחזקיה המלך ע"ה גרר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו".
ומביא הרחיד"א על כך: "ושמעתי מהרב מהר"י סג"ל דבספר 'בגדי אהרן' (פר' לך לך מא, א) כתב, דאברהם אבינו ע"ה לא היה חייב בכבוד תרח, דג' שותפין וכו' ותרח ויתר חלקו, שמסרו לנמרוד, עכ"ד. [דבריו מוסבים על דברי המדרש (ב"ר לט, ז): "לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר, אצא ויהיו מחללין בי שם שמים, ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו, אמר ליה הקב"ה, לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם, ומבאר שם בספר הנזכר: "כי החיוב כיבוד אב בא מכח שיש לאב שותפות בו, במה שנותן חלקו בהגוף, כמו שאיתא בגמרא (קדושין ל:), והנה תרח כבר הפקיר את חלקו בהגוף במה שמסר אברהם בנו לשריפה לנמרוד, ולולי שהצילו הקב"ה כבר נשרף חלקו באור כשדים, וא"כ אין לו כלל וכלל שום צד זכיה בגופו, שיהיה חייב בכיבוד אב, ולכן אמר: 'לך דוקא אני פוטר מכיבוד אב', על שאביך הפקיר את חלקו, 'אבל לא לאחר' שאין אביו מפקיר את חלקו"], והכי נמי אחז ויתר חלקו, שמסרו למולך, כמ"ש בש"ס [ראה סנהדרין סג: - "אף חזקיה מלך יהודה ביקש אביו לעשות לו כן (-לשרפו באש למולך), אלא שסכתו אמו סלמנדרא", וברש"י שם: "סלמנדרא, חיה קטנה שיוצאה מתנור שהאש בוערת בו שבע שנים, והסך מדמה אין האור שולט בו, ובאחז מצינו כתוב (מ"ב טז, ג) 'גם את בנו העביר באש', ולא מצינו לו בן אלא חזקיהו"], אלו דבריו נר"ו".
והחיד"א חותם דבריו: "ואני עני נראה לי, דהא דחזקיה המלך ע"ה שרי, דהיה אחר מיתה ונתכוון לכפרתו וניחא ליה לאביו באותו עולם להקל עונשו, וכמ"ש בעניותי בקונטרס 'פתח עינים' פרק הגוזל, ע"ש" (וע"ע באחרונים בענין זה שאין חובת כיבוד אב רשע אחרי מיתה, כמו: מהר"ם שיק על המצות, מצוה לג ובשו"ת יו"ד סי' שמו; שו"ת עמודי אור סי' קטז אות א ובתפארת ישראל על המשניות פסחים פ"ד מ"ט).
