הלכתא למשיחא
סנהדרין נא ע"ב
"אמר רב יוסף: הלכתא למשיחא?".
התוספות כאן ובמסכת זבחים דף מה ע"א הקשה מכמה מקומות בש"ס בהם פסקו הלכות הנוגעות לימות המשיח. ותירץ: "והר"ר חיים פירש דלא פריך אלא היכא דאיכא תרתי שהוא למשיחא וגם עושה איסורא, כיון דליכא נפקותא אלא על ידי איסור אין לפסוק הלכה למשיחא".
ומה בכך שמדובר בדבר שעושה בו איסור?
הערוך לנר מפנה לתוספות במסכת יומא דף יג ע"א שמבאר יותר: "ורבינו חיים כהן זצ"ל תירץ דלא פריך הכי אלא היכא דאיכא תרתי הילכתא למשיחא ועבירה, כגון ההיא דפרק בית שמאי דאיירי בפיגול ובפרק ד' מיתות גבי בת כהן שזינתה. וכיון דאיכא תרתי מילתא דלא שכיחא היא ולא הוי ליה למיפסק הילכתא במילתא דלא שכיחא כלל".
כלומר שעשיית איסור אינה שכיחה.
ואין הכוונה שעשיית איסור אינה שכיחה בזמן הזה, אילו היה כן לא היה מקום לכל האיסורים שמדרבנן, שהרי אמרו בהרבה מקומות: "מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן".
אלא הפירוש הוא שבימות המשיח לא תעשנה עבירות. שהרי בנבואת ישעיהו הפותחת: וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי (פרק יא), נאמר: (פסוק ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי.
