גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ע"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת סנהדרין
דף מט ע"א

משפטו של יואב שר צבא - במשנתו של רבינו החתם סופר זי"ע

במכילתין מסופר השתלשלות הדברים כאשר נהרג יואב שר הצבא על ידי בניהו במצות שלמה המלך. בין הדברים מתואר המשפט שנעשה עם יואב, וכדאיתא בגמרא (מט ע"א): "אמר ליה... מאי טעמא קטלתיה לעמשא, אמר ליה, עמשא מורד במלכות הוה וכו'. אמר ליה, עמשא אכין ורקין דרש, אשכחינהו דפתיח להו במסכתא, אמר כתיב (יהושע א, יח) 'כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת', יכול אפילו לדברי תורה, ת"ל 'רק חזק ואמץ', אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה, דכתיב (מ"א ב, כח) 'והשמועה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה'...", והיינו, שבסוף אמר לו, אתה בעצמך היית מורד במלכות, משום שבשעה שמלך אדוניה מעצמו שלא ברצון דוד תמך בו יואב, ולכן הנך חייב מיתה. ופשטות דברי הגמרא היא, שהיו כאן שתי טענות כלפי יואב: א' על הריגת עמשא, כי אחרי שדרש עמשא 'אכין ורקין', לא היה נחשב כמורד במלכות כשהתאחר יותר מן הזמן שקבע לו להביא איש יהודה, ומלבד כן היה נחשב כמורד במלכות, כאשר נטה אחרי אדוניה. אמנם, מדקדוק לשון הגמרא: "אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה", נראה דמישך שייכי אהדדי, שמתוך המסקנא ממעשה ד'עמשא' באים אנו לידי מסקנא זו שהוא עצמו היה מורד במלכות.

ומצינו בחידושי ה'חתם סופר' (כאן, הו' מכון חת"ס) ביאור נאה בזה, בהקדם מה שהביא בשמו של רבו הגאון החסיד רבי נתן אדלער זצ"ל בענין מלכות שלמה המלך ע"ה, דהנה איתא בתוספתא (סנהדרין פ"ד ה"ו. הובא בתוס' יבמות מה: ד"ה כיון) "אין ממנין מלך אלא מן המשיאין לכהונה", ובכן אם נאמר שדוד המלך חטא בבת שבע, משום שנשאה דוד כשלא היה לה גט כריתות מאוריה - כאשר יצא למלחמה (עי' כתובות ט.), אם כן נאסרה לכהונה, וגם בנה שלמה פגום לכהונה, ונמצא שגם אינו ראוי למלכות, כי הפגום לכהונה פגום גם למלכות - כדברי התוספתא, ומביא החת"ס (פר' חיי שרה ד"ה עיני כל ישראל) בשם רבו שזהו ביאור הדברים שאמרה בת שבע כאשר המלך דוד זקן בא בימים (מ"א א, כ כא): "ואתה אדוני המלך עיני כל ישראל עליך להגיד להם מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו. והיה כשכב אדוני המלך עם אבותיו והייתי אני ובני שלמה חטאים", ומובא ברד"ק בשם יש מפרשים שמה שאמרה: "והייתי אני... חטאים", "כנגד דוד אמרה... כלומר אתה תהא חוטא בזה אם לא תמליך שלמה בני...", ואמרה על עצמה מפני כבודו, ומבאר הגר"נ אדלער זצ"ל על פי ההקדמה האמורה את הענין באופן נפלא, כי אם לא ימלוך שלמה, יאמרו שסיבת הדבר היא משום שחטא דוד בבת שבע והיא אסורה לו, ושלמה פגום לכהונה ופסול למלכות, ושפיר אמרה: "והייתי אני ובני שלמה חטאים", כי יתלו פגם וחטא בכולם - על דוד, עליה ועל שלמה בנו, שפגום הוא לכהונה ומלכות.

ומעתה, מבאר החת"ס את הסוגיא כמין חומר, כי מה שנטה יואב אחרי אדוניה - ולא להמליך את שלמה, היה גם כן מחמת סיבה זו, כי דעתו היתה ששלמה פסול לכהונה ולמלכות. והנה נסיון אדוניה להמליך את עצמו היה בסוף חיי דוד, ואז ניסה להמליך את עצמו שלא ברצון אביו, ויואב היה מן העוזרים אותו לכך (ראה מ"א א, ה-ט). אכן, כשדוד המלך היה עדיין חי ואמר להמליך את שלמה, הרי היו חייבים לשמוע בקול המלך שציוה להמליך את שלמה, ומי שעזר להמליך את אדוניה היה נחשב כמורד במלכות דוד, אולם, לפי שיטת יואב - ציוויו של המלך דוד היה לעבור על דברי תורה, כי אם אמנם כן הוא, שבת שבע היתה אנוסה, אסור היה מדין תורה להמליך את שלמה למלך, ועבר דוד המלך על דין תורה כשהמליך את שלמה בנו.

ולפי זה, ממה נפשך יתחייב יואב מיתה, כי אם הוא דורש 'אכין ורקין' כמו שדרש עמשא, ומשו"ה סבר שמותר לו להמליך את אדוניה, כי מה שהמליך דוד את שלמה בנו יש בזה משום עבירה על דברי תורה - וכשיטתו, ולכן מרד אז נגד דוד המלך, אם כן מדוע הרג את עמשא והחשיבו כמורד במלכות, הלא סיבת איחורו היתה משום שדרש אכין ורקין, ולדברי תורה אין חובה לשמוע לדברי המלך, ולכן איחר להביא את אנשי יהודה - בגלל שעסקו בדברי תורה, ואם הרג את עמשא משום שאינו דורש 'אכין ורקין', ואסור למרוד במלכות גם כשהוא נגד דברי תורה, אם כן נחשב לו לעון כשהמליך את אדוניה ומרד בדוד המלך.

ובכן שפיר הסיקו מתוך טעותו בהריגת עמשא ואמרו לו: "אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה", כי לשיטתך שאינך דורש אכין ורקין - ומשו"ה הרגת את עמשא, הנך נחשב כמורד במלכות בהמלכת אדוניה, והגם שלשיטתך דבר זה הוא נגד דברי תורה, הרי לשיטתך אסור למרוד במלכות גם בדברי תורה, ושפיר הנך חייב מיתה, וכאמור.

ביסוד האמור מבאר ה'חתם סופר' בחידושיו (גיטין נט. ד"ה אמר רב) באופן נפלא את דברי הגמרא במס' שבת (נו.): "אמר רב, רבי דאתי מדוד, מהפך ודריש בזכותיה דדוד, 'מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע' (ש"ב יב, ט), רבי אומר, משונה רעה זו מכל רעות שבתורה, שכל רעות שבתורה כתיב בהו 'ויעש', וכאן כתיב 'לעשות' שביקש לעשות ולא עשה" וכו'. ויש להבין הדגשת רב באומרו: "רבי דאתי מדוד, מהפך ודריש בזכותיה דדוד". אכן על פי ההקדמה האמורה יבואר כמין חומר, כי אם חטא דוד בבת שבע, הרי היא ובניה פסולין לכהונה ואין שלמה ראוי למלכות וכל זרעו פסולין, ויצמיח משיח משארי בני דוד ולא מזרעו של שלמה המלך. והנה, רבינו הקדוש שהיה מזרעו של דוד, לא היה מזרע שלמה אלא משפטיה בן אביטל (עי' כתובות סב:), ואם כן אדרבה נוח היה לו לומר שדוד חטא בבת שבע, ואין שלמה וזרעו ראוים למלכות, ולו תסוב מלוכה, ובכל זאת היפך ודרש בזכותיה דדוד, לכן שפיר היה נאמן בכך, ומובן מה שהקדים רב להלכה זו ואמר: "רבי דאתי מדוד, מהפך ודריש בזכותיה דדוד", בכדי לתת תוקף לדברים הללו, ודו"ק.