אופן הצגת נושא / רפי זברגר

סנהדרין ס ע''א
 

הקדמה

חזרנו לדון בשבע מצוות בני נח שהזכרנו בדף נ''ו. שם הבאנו את דעתו של רבי אלעזר אשר קבע: אף על הכלאים.
כלומר, בני נח נצטוו בין היתר גם על איסור כלאים. במאמר זה נדון מעט על מקור דינו של רבי אלעזר.
  

הנושא

מנא הני מילי, שואלת הגמרא ומנסה למצוא מקור. עונה שמואל: דאמר קרא (ויקרא י''ט, י''ט): אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. – חוקים שחקקתי לך כבר. 
הפסוק מתחיל בפתיחה ייחודית בתורה, במילים: אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ, מהם לומד שמואל, כי איסור כלאיים היה קיים כבר בעבר, כלומר שהוא חלק משבע מצוות בני נח.
הפסוק מדבר על שני איסורי כלאים: בשדה ובבגד. מן הסמיכות של שני האיסורים לומדת הגמרא שתי הלכות:
1. מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה – אין מדובר פה על איסור כלאים רגיל של זרעים בכרם, אלא איסור הרכבה של שני אילנות שונים. הרכבה דומה להרבעת שני בעלי חיים, במובן שיש דבר מגוף אחד בתוך הגוף השני.
2. מה בהמתך בין בארץ ובין בחוצה לארץ אף שדך בין בארץ ובין בחוצה לארץ – איסור הרבעה אינו תלוי בארץ ישראל, לכן הוא חל גם בחוץ לארץ, כנ''ל גם איסור כלאיים של הרכבה המתואר לעיל. 
לאור הסבר המילה חוקים – חוקים שחקקתי לך כבר המיוחסת לדיני בן נח, ממשיכה הגמרא להקשות מסמיכות נוספת, בה גם כתובה המלה חוקים:
אלא מעתה, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'. (ויקרא, י''ח, ה') - חוקים שחקקתי לך כבר. מנסה הגמרא לומר, אם בכל מקום שכתוב חוקים מדובר על בני נח, הפסוק הזה שעוסק בכל משפטי התורה, לכאורה ילמד אותנו כי בני נח מצווים בכל התורה כולה, וזה הרי אינו הגיוני?
עונה הגמרא כי יש הבדל בין שני הפסוקים: התם - וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי - דהשתא, הכא, אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ - חקים דמעיקרא תשמרו: אם כתוב חקים בסוף הפסוק, הכוונה לחקים הנהוגים עתה, שהם כל חקי התורה, אך אם הפסוק מקדים את המילה חקים, משמעות הדבר – חקים שכבר חקקתי בעבר, הלוא המה איסורים על בני נח.
  

מהו המסר?  

למדנו היום להתייחס לסדר של המילים בתורה: חקים בתחילת הפסוק – משמעותה חקים בעבר, לעומת חקים באמצע פסוק מדבר על חקים נוכחיים. כלומר סדר הדברים חשוב ומהותי מאוד.
ניתן ללמוד מכאן עיקרון מאוד חשוב: משמעות הדברים הנאמרים לא תלויה רק בתוכנם של הדברים אלא גם בסדר שהם נאמרים ובאופן הצגתם. ניתן להרחיק לכת ולומר כי לפעמים הצורה והאופן בה נאמרים הדברים חשובים אף יותר מתוכן הדברים. האדם קולט איך מדברים אליו, האם בנעימות, בסלחנות, ברצון להקשבה הדדית וכדו' המתבטאים באופן ישיר בצורה, באופן, בטון הדיבור ובסדר הדברים בהם מוצגים הדברים.
נשים ליבנו לעיקרון זה, ונשקיע לא פחות בכלים ובאופן הדברים הנשמעים מאשר בתוכנם.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]