סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1046

"איש שבא על עסקי נוב"

סנהדרין צה ע"א

הגמ' מתייחסת למה שנא' בשמואל ב', פרק כא פסוקים טו-יח, נא' כך בפסוקים: "ותהי עוד מלחמה לפלשתים את ישראל וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את פלשים ויעף דוד, וישבי בנב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה ויאמר להכות את דוד, ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימיתהו אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל". מספרת הגמ' כך "מאי וישבי בנב, אמר רב יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב, ידוע שכאשר דוד המלך ברח מפני שאול הוא הגיע לנוב עיר הכהנים, בקש מהכהן אחימלך שיתן לו ולנערים אשר עמו כדי פרנסתם, ומתבאר בפסוקים שאחימלך הכהן מלבד מה שהוא צייד את דוד המלך ואנשיו במזון, הוא נתן גם לדוד את חרב גולית הפלשתי שבו הכה דוד את גולית. באותו זמן הזדמן למקום איש מעבדי שאול דואג האדומי והוא זה שספר אח"כ לשאול המלך על כך, ובעקבות הלשנה זו מתבאר שם בהמשך הפסוקים, העונש הנורא שהטיל שאול על נוב עיר הכהנים וכפי שנא': ויאמר המלך לדואג סוב אתה ופגע בכהנים, ויסוב דואג האדומי ויפגע בכהנים וימת ביום ההוא 85 איש נושאי אפוד בד ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב. ובעוון חמור זה נענש שאול המלך במיתה משונה, וכך גם דואג האדומי. הקב"ה שמדקדק עם צדיקים כחוט השערה בא בתלונה אל דוד המלך: "ויאמר לו הקב"ה לדוד עד מתי יהא עוון זה טמון בידך על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים, שהרי לולא היה דוד מסתתר שם לא היתה נחרבת העיר, ועל ידך נטרד דואג האדומי, ועל ידך נהרגו שאול ושלושת בניו. ממשיך הקב"ה ואומר לדוד רצונך שיכלו זרעך או שתמסר ביד אויב, אמר לפניו רבש"ע אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי, מספרת הגמ' שיום אחד יצא דוד למקום מסוים, בא השטן ונדמה לו כצבי, ותוך כדי נסיון לצוד אותו הגיע דוד לארץ פלשתים, שם פגע בו ישבי בנוב אחיו של גולית והחליט לנקום את מיתת אחיו. תפס את דוד והניח עליו קורת בית הבד, לחץ על הקורה כדי למחוץ את דוד, נעשה נס והקרקע נפתחה תחתיו, כך שקורת בית הבד לא הזיקה לו. ממשיכה הגמ' לספר שבאותו זמן הגיעה יונה ונקשה על חלונו של אבישי בן צרויה, הבין אבישי היות וכנסת ישראל נמשלה ליונה, מכאן שדוד המלך שרוי בסכנה. אמר למדנו במשנה שאסור לרכב על סוסו של המלך ואין יושבים על כסאו, ואין משתמשים בשרביטו, מה הדין בשעת הסכנה שאל בבהמ"ד וענו לו שבשעת הסכנה מותר. רכב אבישי על הפרדה של דוד המלך, קפצה לו הדרך ובדרך נס הגיע לדוד והציל אותו וכפי שנא' בפסוק "ויעזור לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימיתהו".

מכח דברי גמרתנו, הנו"ב באור"ח שאלה ל"ד, מביא שאלה נוראה עליה נשאל, וכך נא' שם: להנעלה והמרומם הרב רב ליב ליכטנשטט על דבר שאלתו על הסיבה והמקרה לא טוב שקרה לו שישיש אחד הפציר בו שיתן לו סחורות ללכת למקום קרוב ואשתו מחתה ביד הזקן כי הוטש כחו, והדרך משובשת בגייסות, אבל הזקן הפציר ובקש שיתנו לו את הסחורה. וע"פ הפצרתו נתנו לו את הסחורה, והזקן נהרג בדרך והיתה נפשו בשאלתו אם צריך כפרה או לא, הנו"ב מביא את דברי גמרתנו כהכרעה לכאורה שיש על נותן הסחורה לעשות תשובה, שהרי הקב"ה אמר לדוד המלך עד מתי יהא עוון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים, למרות שדוד המלך רק השתמש בשרותים של אחימלך בנב עיר הכהנים, וכמובן שלא עלה על דעתו שמחמת זה שאול יהרוג את אנשי העיר ואעפ"כ נפקד על כך דוד, כך גם בענינינו. אבל הנו"ב מחלק ואומר כך: "אני אומר שבנדון דידן שלא הוא הציע לישיש אלא שהישיש הוא שביקש אין שום צורך בכפרה, ומעשים בכל יום שאדם לוקח סחורה בהקפה מחברו והולך לירידים, האם נאמר שכל מה שיקרה לאותו אדם יהיה על חשבון נותן הסחורה, ויש לי להביא ראיה ברורה מאותה גמ', דהנה יש לדקדק למה לא חשוב נמי על ידך נהרג אבנר, שהרי גם אבנר בסיבת דוד המלך נהרג שהרי אבנר בא אל דוד לחברון לכרות עמו ברית להעמיד לו מלכות ישראל ושם נהרג ע"י יואב בן צרויה, והרי דוד כתב אליו שהוא מסכים שיבוא, וא"כ היה על הקב"ה לומר על ידך נהרג אבנר, אלא וודאי כיון שדוד לא התחיל עם אבנר שיבוא לכרות ברית, רק אבנר היה המתחיל ששלח אל דוד כרתה ברית אתי והנה ידי עמך להסב אליך את כל ישראל, ודוד רק הסכים בדבר והשיב "טוב הדבר" והיתה כוונת אבנר גם לטובת עצמו להינקם מאיש בושת על דבר הפלגש כנא' שם במקרא, לכן אין אחריות הריגתו על דוד, וזה ממש דלא כנדון דידן שהשליח התחיל עמו, והיה לטובת השליח, ולכן לעניות דעתי אין צריך כפרה כלל, אם רצונו ליתן איזה מתנה ליתומי הנהרג דבר טוב יעשה".

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)