הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

סנהדרין עב ע"א

אומרת התורה בשמות כב א-ב:
"אִם־בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִֽים:
אִם־ זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם־אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתֽוֹ"

אומר הבבלי סנהדרין עב א:
תנו רבנן: אין לו דמים אם זרחה השמש עליו. וכי השמש עליו בלבד זרחה? אלא: אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך - הרגהו, ואם לאו - אל תהרגהו.

מבואר בבבלי שהורגים גנב במחתרת רק אם ברור שיכול להיות שבא להרוג, אך אם ברור שלא בא להרוג לא נהרגו.

בבבלי לא מבואר שהדרשה בא לעקור מפשט הפסוק שאם גנב ביום במחתרת נשאיר אותו חי.

הירושלמי (סנהדרין ח ח) מוסיף:
תני רבי ישמעאל זה א' משלשה מקריות שנאמרו בתורה במשל [שמות כא יט] אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו [שם כב א] אם במחתרת ימצא הגנב [שם ב] אם זרחה השמש עליו דמים לו. וכי עליו לבדו החמה זורחת והלא על כל באי העולם זורחת החמה אלא מה זריחת החמה מיוחדת שהוא שלום לכל באי העולם כך כל זמן שאת יודע שאת שלום ממנו בין ביום ובין בלילה ההורגו נהרג.

בירושלמי מבואר שהדרשה מוציאה את הפסוק מפשוטו ולכן גנב ביום במחתרת ע"פ הירושלמי נהרגהו אם לא ברור שפניו לשלום.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עב עמוד א:
אמר רבא: מאי טעמא דמחתרת - חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו. והאי מימר אמר: אי אזילנא - קאי לאפאי ולא שביק לי, ואי קאי לאפאי - קטלינא ליה. והתורה אמרה: אם בא להורגך - השכם להורגו.

רבא מסביר בבלי שיש חזקת התנהגות שאדם לא מוכן שייקחו לו את ממונו.

הבבלי לא מבאר יותר מידי ממה חזקה זו נובעת.

הירושלמי סנהדרין ח ח נותן ביאור בעניין:
תני ר"ש בן יוחי אפילו חוץ למחתרת אין לו דמים לפי שממונו של אדם חביב עליו כנפשו. חמי ליה אזיל בעי מיסב ממוניה מיניה וקאים עלוי וקטליה.

הירושלמי מחדד יותר את הדברים ומלמדנו שהממון של האדם חביב עליו כנפשו.

מעניין שרשב"י שבבלי מתואר כקנאי לתורה על חשבון החומר (שבת לג:) הוא בעל השמועה.

עיקרון זה של חשיבותו של הממון מופיע גם בירושלמי תרומות ח ד :
"ר' יוחנן אמר איקפח בעלי קנייה סליק לבית וועדא והוה ר"ש בן לקיש שאיל ליה והוא לא מגיב שאיל ליה והוא לא מגיב א"ל מהו הכין א"ל כל האיברים תלוין בלב והלב תלוי בכיס..."

מסופר בירושלמי שסוחרים עובדים על רבי יוחנן הוא לא יכול ללמוד ואומר משפט חריף: "כל האברים תלויים בלב והלב תלוי בכיס".