דמא סומק טפי
סנהדרין עד ע"א
"רוצח גופיה מנא לן? - סברא הוא. דההוא דאתא לקמיה דרבה, ואמר ליה: אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא, ואי לא - קטלינא לך. - אמר ליה: לקטלוך ולא תיקטול. מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי".
פירש רש"י: "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי - מי יודע שיהא דמך חביב ונאה ליוצרך יותר מדם חבירך, הלכך אין כאן לומר וחי בהם ולא שימות בהם, שלא התיר הכתוב אלא משום חביבות נפשם של ישראל להקדוש ברוך הוא, וכאן שיש אבוד נפש חבירו לא ניתן דבר המלך לדחות שצוה על הרציחה".
והוסיף ביד רמ"ה: "ואם תאמר אני ראוי להאריך ימים יתר מזה וקא מיקיים בי וחי בהם טפי דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי כלומר אדום ובריא ונפשך יקרה בעיני המקום וראוי לחיות יתר מחבירך כדי שתאמר מוטב ידחו חייו של זה שהן מעוטין מפני חייך שהן מרובים דקא מיקיים בך וחי בהם טפי דילמא דמא דחברך סומק טפי והוא ראוי לחיות ולהאריך ימים יתר ממך ונפשו יקרה בעיני המקום יתר מחייך".
מהדברים משמע שאם רק יוכל לברר שדמו סומק טפי, רשאי יהיה לקטול ולא להקטל.
וקשה, ששנינו במסכת הוריות פרק ג משניות ז-ח: הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אֲבֵדָה, וְהָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ לִכְסוּת וּלְהוֹצִיאָהּ מִבֵּית הַשֶּׁבִי. בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹמְדִים לְקַלְקָלָה, הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה. כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ.
הרי שקיים מדרג מי קודם למי גם לענין קדימות להצלה ממות כאשר ניתן להציל רק אחד. ומדוע לא נזכרו אותן קדימויות בסוגייתנו לקבוע מי דמו אדום יותר כדי להציל עצמו ממיתה?
אלא שקיים הבדל גדול בין שתי הסוגיות. במשניות בהוריות מדובר באופן שאין ברירה ומוכרחים לעשות מעשה להציל אחד ולהזניח את השני. וגם כשהשנים שוים צריך לבחור באחד מהם, או בהגרלה או בשודא דדייני. לכן כאשר יש לאחד חזקת עדיפות, הולכים אחר הרוב ומקדימים אותו.
ואילו בסוגייתנו שב ואל תעשה עדיף כי המוציא מחברו עליו הראיה. ואף אם האחד נראה כעדיף בהרבה מהשני, אין הולכין אחר הרוב, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב (שמואל א טז, ז), ואין ודאות בעדיפותו.
