מרחב פעולה / רפי זברגר

סנהדרין עז ע''א
 

הקדמה

במשנה בדף הקודם למדנו את דין ''המצמצם": רוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְּבַרְזֶל, וְכָּבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וּמֵת - חַיָּיב. דְּחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְיָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וּמֵת – פָּטוּר. 
אם הרוצח הכניס את הנרצח לתוך מים או אש, כך שהנרצח לא יכול היה לצאת משם [זוהי הגדרת "צמצום"), עובדה אשר גרמה למותו – הרי הוא מתחייב. אך אם הנרצח יכול היה לצאת משם, ולא יצא ומת – אינו מתחייב בדיני אדם. 
 

הנושא

לאחר שהגמרא למדה את מקור ''דין צמצום'', מצטטים שלוש הלכות בשמו של רבא, הנוגעות לנושא זה:
1. כְּפָתוֹ וּמֵת בָּרָעָב – פָּטוּר. אדם כפת את חברו, והחבר לא אכל ושתה במשך תקופה עד שמת. הכופת פטור מדיני אדם, כיוון שהרעב לא היה בזמן שכפת אותו, אלא הגיע מאוחר יותר והתגבר עם הזמן – מקרה זה מוגדר כ''גרמא'' ואינו מתחייב על כך. 
2. כְּפָתוֹ בַּחַמָּה וּמֵת, בַּצִּינָּה וּמֵת - חַיָּיב, סוֹף חַמָּה לָבֹא, סוֹף צִינָּה לָבֹא - פָּטוּר. אם כפת את חברו בחמה והחבר מת מהחמה, הוא מתחייב ברצח, כיוון שהחמה כבר הייתה בעת הכפיתה. אך אם באותו זמן לא הייתה חמה, והיא הגיעה מאוחר יותר, למרות שהיה ידוע שהיא תגיע – אינו מתחייב בדיני אדם, כיוון שהסיבה למוות לא הייתה בזמן הכפיתה.
3. כְּפָתוֹ לִפְנֵי אֲרִי - פָּטוּר, לִפְנֵי יִתּוּשִׁים - חַיָּיב. אם כפת את חברו לפני אריה, והאריה הרג אותו – הכופת פטור, שהרי בכל מקרה האריה היה ממית אותו ולא הכפיתה גרמה למותו הישיר [הכופת עצמו הצליח לברוח משם בדרך לא דרך!]. אבל אם כפת את חברו, והוא מת מנשיכת יתושים רבים, הרי שהכפיתה גרמה למות, שהרי אם לא היה כפות היה יכול לברוח מפני היתושים (מה שאין כן בפני האריה). מכיוון שהיתושים כבר היו בזמן הכפיתה – הרי הוא מתחייב על הריגתו. 
 

מהו המסר?  

העיקרון של שלושת הדינים שהובאו בשמו של רבא, שאם המזיק וגורם למוות נמצא בעת שכפתו וצמצם את יכולתו של הנפגע להתגונן, הרי הכופת חייב במיתה מדין הורג נפש. אך אם הגורם המזיק ''הגיע'' מאוחר יותר – אינו מתחייב, כיוון שאין ''קשר ישיר'' בין פעולתו לגרימת מוות של החבר.
נלמד מכך גם ל''הלכות צמצום'' בקשרי הורים וילדים. ככל שגיל הילד קטן יותר, הרי ניתן ואף צריך לצמצם את צעדי הילד, בנושאים של בטיחות ודאגה לשלום הילד. אבל צריך לדעת "לצמצם במידה''. בגיל צעיר ובוודאי בגילים יותר מבוגרים, אין לצמצם ולהצר את צעדיהם, כך שלא תהיה להם אלא אפשרות אחת ויחידה לפעול. הורים צריכים לתת לילד "מרחב פעולה''. מצד אחד, מספיק בטוח שלא יסכן אותו, אך מצד שני, כזה המאפשר לילד להחליט בעצמו בין מספר אפשרויות, כדי להקנות עצמאות וביטחון עצמי, תכונות החשובות מאוד לפיתוח האישיות.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]