חוסר האשמה מחמת הספק / רפי זברגר

סנהדרין עט ע''ב - פ ע''א
 

הקדמה

בדף הקודם למדנו במשנה על דיני ספקות בדבר זהות הרוצח: 
רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים - כּוּלָּן פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה. 
הגמרא בתחילתה שואלת מיהם האחרים שהמשנה מדברת עליהם. ניתנו על כך מספר תשובות בגמרא:
1. אִילֵימָא אֲחֵרִים כְּשֵׁרִים. מדובר במקרה והרוצח התערב עם אנשים כשרים לגמרי. הסבר זה נדחה ע''י הגמרא. 
2. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר שְׁמוּאֵל: הָכָא בְּרוֹצֵחַ שֶׁלּא נִגְמַר דִּינוֹ, שֶׁנִּתְעָרֵב בְּרוֹצְחִים אֲחֵרִים שֶׁנִּגְמַר דִּינָן עָסְקִינַן
מדובר בחבורת רוצחים, אלא שלאחד מהם עדיין לא נגמר דינו בבית הדין, והשאר כבר נגמר דינם למיתה, ולא ידוע לנו מיהו הרוצח של נגמר דינו. חכמים סוברים שאין גומרים דין אלא בפני הנידון ולכן כולם פטורים. רבי שמעון חולק וסובר כי לא יכול להיות שלא נעשה כלום לכולם, ולכן פוסק כי יש להכניס את כולם למאסר, מאכילים אותם שעורים עד שתיבקע כריסם וימותו (יוסבר בפירוט בדף הבא).
3. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: בְּאָדָם דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּפְטִירִי, אֲבָל הָכָא בְּשׁוֹר שֶׁלּא נִגְמַר דִּינוֹ, שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁוָרִים אֲחֵרִים שֶׁנִּגְמַר דִּינָן קָמִיפַּלְגִי. ריש לקיש סובר כי אם מדובר כמו שרבי אבהו אמר, רוצח שלא נגמר דינו שהתערב עם רוצח שנגמר דינו – כולם פטורים מספק, אלא הוא מסביר שמדובר בשור שלא נגמר דינו התערב בשוורים שנגמר דינם – חכמים עדיין פוטרים (דין השור כדין האדם) ורבי שמעון סובר כי יש לגרום למיתתם של השוורים ע''י הכנסתם לכיפה. 
 

הנושא

מקשה רבא על שני ההסברים לעיל, מתוך ברייתא המוסיפה על דין המשנה ואומרת: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֲפִילּוּ אַבָּא חֲלַפְתָּא בֵּינֵיהֶן. רבי יוסי מוסיף על דין המשנה ואומר, כי רוצח שנתערב באחרים פטורין, אפילו אם אחד מהאנשים היה צדיק כמו אבא חלפתא. רבא מתקשה להבין תוספת זו, שהרי אם מדובר בחבורה שכולם ביצעו רצח, כולם נגמר דינם וחוץ מאחד שלא נגמר דינו, מה זה משנה שבחבורה זו ישנו "צדיק" ביניהם? וכמובן קשה על ההסבר של ריש לקיש, שהרי לפי דברי רבי יוסי מדובר במשנה ובברייתא באנשים ולא בשוורים! לכן רבא מעמיד את המשנה במקרה שונה:
שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְיָצָא חֵץ מִבֵּינֵיהֶם וְהָרַג, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֲפִילּוּ אַבָּא חֲלַפְתָּא בֵּינֵיהֶן. מדובר על ספק מי ההורג מבין שניים, ואפילו שאחד מהם ''צדיק'' והסבירות מאוד נמוכה שהוא ביצע – אין מענישים את השני.
 

מהו המסר?  

אין מאשימים אף אחד בעשיית מעשה לא טוב, מספק, גם אם יש סבירות מאוד גבוהה שהוא אכן ביצע את העבירה!


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]