אבא חלפתא וצאצאיו
סנהדרין פ ע"א
"שנים שהיו עומדין ויצא חץ מביניהם והרג - שניהם פטורין. ואמר רבי יוסי: אפילו אבא חלפתא ביניהן".
רבי יוסי היה מכבד מאוד את אביו, וכשרצה לנקוט בדוגמא של אדם חסיד שלא יתכן שיאשימוהו בהריגה נקט לדוגמא את אבא חלפתא אביו.
וכן במסכת מעילה דף יז ע"א: "אמרו: מי ילך ויבטל הגזרות - ילך רבי שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים, ואחריו מי ילך - רבי אלעזר בר רבי יוסי. אמר להם רבי יוסי: ואילו היה אבא חלפתא קיים, יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה?". פירוש דברי רבי יוסי בר חלפתא: כשם שלא יכולתם לסרב לאבי המפורסם בחסידותו, כך לא תוכלו לסרב לי ולשלוח את בני לשליחות המסוכנת לצד רשב"י, שלמרות שרשב"י היה מלומד בנסים – כגון במערה, כאשר יצא ממנה הוא הקפיד על הבריות, והם נענשו בשל כך (מסכת שבת דף לג ע"ב).
ואמרו במסכת שבת דף קיח ע"ב: "אמר רבי יוסי: חמש בעילות בעלתי, ונטעתי חמשה ארזים בישראל. ומאן אינון - רבי ישמעאל ברבי יוסי, ורבי אלעזר ברבי יוסי, ורבי חלפתא ברבי יוסי, ורבי אבטילס ברבי יוסי, ורבי מנחם ברבי יוסי".
רבי יוסי קרא לבנו השלישי בשם אביו. ולא לשני בניו הראשונים, כנראה משום שנולדו בחיי אבא חלפתא.
וזהו כמנהג האשכנזים. ואילו מנהג הספרדים לקרא על שם הסב גם בחייו, וכך נהגו אצל הרמב"ן (שו"ת הרשב"ש סימן רצא). וכן אצל רבי ישעיה דטראני שקרא לפני פטירתו על נכדו רבי ישעיה אחרון "והנה בן בִּתִּי יורש אותי". שני המנהגים הובאו בספר חסידים סימן תס: "נכרים שקוראים לבניהם בשם אביהם אין בכך כלום, והיהודים מקפידים על כך, ויש מקומות שאין קורין אחר שמות החיים אלא אחר שכבר מתו".
טעם הנמנעים, שלא יהא האב קורא לבנו בשמו, והרי הוא קורא בשם אביו, הסב.
וכתב הטור יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ: "כתב הרמב"ם לא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מרי היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה את שמם ויראה לי שאין ליזהר בכך אלא בשם שהוא פלאי שאין הכל דשין בו".
ופסק השו"ע בסעיף ב' כטור.
ולכן אפשר שלכל המנהגים אין לקרא לבן חלפתא על שם הסב, שלא יקרא לבנו בשם פלאי. כי אפשר שהשם חלפתא נחשב לאינו מצוי.
כשם שנהג רבי יוסי כבוד באביו והיה מסבב גם לאחרים שיכבדוהו, כך נהג אחריו בנו ממלא מקומו בכבודו הוא. במסכת יבמות דף קה ע"ב: "אתיא יבמה לקמיה דרבי, אמר ליה רבי לאבדן: פוק בדקה (צא לבודקה אם קטנה היא). לבתר דנפק, אמר ליה רבי ישמעאל, כך אמר אבא: איש כתוב בפרשה, אבל אשה - בין גדולה בין קטנה. אמר ליה: תא, לא צריכת, כבר הורה זקן".
ובמסכתות שבת דף נא ע"א; וסנהדרין דף כד ע"א: "יתיב רבי ואמר: אסור להטמין את הצונן.
אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי: אבא התיר להטמין את הצונן! אמר: כבר הורה זקן. אמר רב פפא: בא וראה כמה מחבבין זה את זה, שאילו רבי יוסי קיים - היה כפוף ויושב לפני רבי, דהא רבי ישמעאל ברבי יוסי דממלא מקום אבותיו הוה - וכפוף ויושב לפני רבי, וקאמר כבר הורה זקן".
ואף רבי ישמעאל ברבי יוסי עצמו זכה שיאמרו עליו בסנהדרין דף כט ע"ב: "כבר הורה זקן".
ללמדך, שאין לך מעולה בדרכי החינוך, יותר מהדוגמא האישית.
