סם החיים / רפי זברגר

סנהדרין צא ע''ב - צב ע"א
 

הקדמה

בסוף הדף הקודם ובתחילת הדף שלנו אנו לומדים מספר מאמרים העוסקים בהנחלת הלימוד וההלכה לדורות הבאים. החיוב של ההורים, המורים והרבנים לדאוג להמשכת הדורות בנושא היהודי הלכתי. 
 

הנושא

רב יהודה בשם רב, משווה את הנושא לגזל, וכך הוא אומר: כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר (דברים, ל''ג, ד') תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב.מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית.
אם התורה ירושה מדור דור, הרי היא שייכת לכל אחד ואחד מהעם, ואם המורה או הרב מונע ולא מלמד את תלמידו, הרי הוא כאילו גוזלו. 
רב חנא בן ביזנא בשמו של רבי שמעון חסידא, מרחיק לכת בענישה לאדם המונע הלכה מפי תלמיד ואומר:
כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו, שנאמר (משלי י"א-כ"ו): מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם. הגמרא מוכיחה כי המילה לְאוֹם הכוונה עוברים, ומשמעות המילה יִקְּבֻהוּ לשון קללה, ובָּר אינו אלא תורה, כך שמשמעות הפסוק: אדם המונע תורה מתלמידו, גורם לקללה של העוברים במעי אמו. 
ישנם כמה הסברים למאמר זה, נביא את הסבר ''סנהדרי קטנה'': נשאלת השאלה מה משמעות לימוד התורה לעובר במעי אמו, הרי כידוע, בעת הלידה התינוק מקבל ''מכה'' וכל התורה משתכחת ממנו. אלא שאינו דומה החוזר על לימודו, למרות ששכח, למי שלומד בפעם הראשונה. אדם הלומד בפעם השנייה – לימודו הולך ביתר קלות. לאור זאת נוכל להבין את קללתם של העוברים במעי אמם. אם אמנם הרב ימנע מהם את הלימוד, ולא יגיעו לכלל ''לימוד בפעם השנייה'', הרי שהלימוד בפעם הראשונה היה ''לחינם''. 
בהמשך הגמרא, אומר רבא בשם רב ששת, כי הרב המלמד את תלמידו, לא רק שאינו מקולל אלא אף זוכה לברכות כמו יוסף, כמשתמע מסופו של הפסוק לעיל במשלי: וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר., שהרי יוסף אשר היה משביר, כלכל פיזית את משפחתו במשך שנים רבות, והמלמד את תלמידו הריהו ''מכלכלו רוחנית''.
רב ששת מרחיב יותר את ''הצד החיובי'' ואומר כי כל המלמד תורה בעולם הזה, זוכה ומלמדה לעולם הבא שנאמר שם (משלי) בפסוק קודם: נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא – המרווה את צימאונו של התלמיד לתורה, הוא גם יורה אותה בעולם הבא. 
 

מהו המסר?  

בהמשך הפרק נלמד (דף צ''ט:) כי כל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו, שנאמר (בראשית, י''ב, ה') וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן ... כלומר, הרב דומה לאביו של הילד, שהרי אביו הביאו לעולם הזה ורבו מביאו לעולם הבא (בבא מציעא, פרק ב', משנה י''א).
התורה איננה ''ספר לימוד רגיל'' אלא מהווה ''סם החיים'' תרתי משמע. אדם המונע מחברו, תלמידו ובניו מלקבל את סם החיים, הרי מעכבו מהתפתחות, התחדשות וקידומו בחיים. לכן המונע מכך נענש קשות, ולעומת זאת, המבצע והמלמד את בן חברו, הרי הוא מגדלו, מנשאו ומביאו לעולמות מזהירים.
נרחיב את המסר ונלמד מכאן, כל אדם אשר יכול, ראוי ומסוגל להעביר מכוחו, מידיעותיו, ומחוכמתו לאחרים, לא יקמוץ בכך, לא יחשוב להיות טוב מכולם ולהשאיר את החוכמה והדעת אשר רכש כקניין פרטי שלו, אלא ילמד ויקנה מחכמתו לאחרים בשמחה ובטוב לבב, שהרי זה ייעודנו בחיים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]