נגינה ותורה
סנהדרין צג ע"ב
"(שמואל א פרק טז פסוק יח) וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ. ידע נגן - שיודע לישאל, גבור - שיודע להשיב, איש מלחמה - שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה וכו'".
מה הקשר בין נגינה לשאלה בדברי תורה?
א. איש יֹדֵעַ נַגֵּן חי בעולם של רגש וכואב לו כשהענין אינו ברור לו דיו, ואז הוא שואל ודורש הסבר שלם. ככתוב בתהלים עז, ז אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי.
משמעות נגינתו בלילות ששח עם לבבו ורוחו מחפשת מענה ואינו מניח לו לישון.
ב. איש יֹדֵעַ נַגֵּן, כפי כישוריו בהבעת עומק רגשותיו, כך הוא יודע לרדת לעומקן של דברים להבחין בדברים המצריכים ליבון ולנסח בבהירות את "שאלת החכם חצי התשובה" (שו"ת הריטב"א סימן קע).
ואמרו באגדת בראשית (בובר) פרק ו, א: "אומן גדול היה דוד כשהיה מבקש דבר מן הב"ה מנגנו (פי' אינגיניו בלע"ז פירוש, היה מעמיק מחשבתו כמו הנהו נגאני דארעא מיקרו (ב"ק דף ק"ג ב"ב דף ס"א) בורות עמוקות) היה שואל תחילה את הקלות, ואח"כ את החמורות".
ג. מי שהוא יֹדֵעַ נַגֵּן שומע כל זיוף קל, וכואב כשהוא רואה את הסוגיה דחוקה מלהיות אמת לאמיתה. והוא חש לברר את הקושיות החבויות, עד שמתבררת הסוגיה בפירושה הנכון.
וזהו שאומר נעים זמירות ישראל (תהילים כה, ה) הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם.
פירוש, אתה הוא המדריכני והמלמדני לגלות את האמת בתורתך (וכעין תהלים קיט, יח: גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ), כי אתה הוא המושיעני תמיד, שכן תמיד אני רוגש ומשתוקק ותקותי בקרבתך ובהבנת תורת אמיתך.
וכן הוא אומר בתהלים פרק לג ב-ד: הוֹדוּ לַה' בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ: שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה: כִּי יָשָׁר דְּבַר ה' וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה:
הרי מפורש שישרות דבר ה' היא הסיבה לשִׁיר ונַגֵּן.
ומה בדבר מי שלא בר הכי לנגן?
אמרו במסכת מגילה דף לב ע"א: "ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה - עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ, כה) וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים {וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם}. מתקיף לה אביי: משום דלא ידע לבסומי קלא מִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם קרית ביה?! אלא...".
הרי שמי שלאו בר הכי לזמר, ודאי לא יגרע חלקו להקרא תורתו חֻקִּים לֹא טוֹבִים.
אולם את מעלת הקורא בנעימה ושונה בזמרה, לא שללה הגמרא.
