בר נפחא
סנהדרין צו ע"א
"אמר ריש לקיש: טבא דנפחא מדבר נפחא".
פירש רש"י (המפרש הוא תלמידו ופירש כך בשמו): "טבא מליה דרבי יצחק נפחא מדבר נפחא - רבי יוחנן דמקרי בר נפחא בכולא התלמוד, כמו (בבא מציעא פה ע"ב) מאן עייל - בר נפחא. נראה למורי דאביו של רבי יוחנן הוי נפחא ולהכי מיקרי בר נפחא".
ובהמשך הגמרא אמרו: "והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה". ונתקשו המפרשים מה עניין שתי הסוגיות זו לזו.
עוד קשה, וכי מכבודו של רבי יוחנן שיהו מזכירים בכל מקום שאביו נפח היה?
אלא, שחכמים רבים נקראו רבי יוחנן. רבי יוחנן בן זכאי, רבי יוחנן בן ברוקא, רבי יוחנן בן נורי, רבי יוחנן בן החורנית, רבי יוחנן בן אלעזר, רבי יוחנן בן תורתא, רבי יוחנן בן דהבאי, רבי יוחנן בן גודגדא. ורק רבי יוחנן בר נפחא נקרא רבי יוחנן סתם, ולא נתפרסם שם אביו, שלא היה חשוב כלל. כי מצד אחד זכות גדולה היא שהבן ממשיך לעסוק בתורה במקום אביו. אך גם זכות יותר גדולה שממקום שהיה ללא תורה כלל, מתגדלת התורה.
וכן אמרו במסכת בבא מציעא דף פה ע"א: "כל שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם, - שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר (ישעיהו נט) ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם... מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה". ומסופר לפני כן שם על רבינו הקדוש שהיה מחזר אחר צאצאי החכמים דוקא, להשיבם לדרך התורה. ואמרו שם: "כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר (ירמיהו טו) אם תשוב ואשיבך לפני תעמד. ולמרות זאת ממשיכה שם הגמרא מיד: "וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה - מבטלה בשבילו, שנאמר (ירמיהו טו) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה".
לגדולה זו רמזו בכינוי בר נפחא, וזהו שאמרו בהמשך הגמרא כאן: "והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה".
ואמרו במסכת נדרים דף פא ע"א: "שלחו מתם... הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר: (במדבר כד) יזל מים מדליו, שמהן תצא תורה". כלומר שמעלתם היא שיש בכוחם לחדש יותר בתורה, ואילו הבא מזרע של חכמים אינו אלא ממשיך את תורת אבותיו. וזהו פירוש לשון "שמהן תצא תורה", כמפורש בויקרא רבה פרשת שמיני פרשה יג סימן ג: "אמר הקדוש ברוך הוא תורה חדשה מאתי תצא, חדוש תורה מאתי תצא".
טעם נוסף לכך שנקרא רבי יוחנן בר נפחא:
נפח עוסק באש כבמסכת בבא קמא דף לב ע"ב: "הנכנס לחנותו של נפח, ונתזה ניצוצות וטפחה לו על פניו...". והעוסק באש ובפחם משחיר, כדברי רבן גמליאל לרבי יהושע במסכת ברכות דף כח ע"א לאחר שראה שקירות ביתו שחורות: "מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה". אולם רבי יהושע ענהו: "אי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים!". שחרות פנים זו אינה אלא עסק התורה מתוך דחקות ועניות. כאמרם מסכת עירובין דף כא ע"ב: "קווצותיו תלתלים. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. שחרות כעורב, - במי אתה מוצאן – במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש. רבה אמר: במי שמשחיר פניו עליהן כעורב". וכדלקמן במסכת סנהדרין דף ק ע"א: "דרש רבי יהודה ברבי סימון: כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה - הקדוש ברוך הוא מבהיק זיויו לעולם הבא, שנאמר (שיר השירים ה) מראהו כלבנון בחור כארזים".
ואמנם מצינו לרבי יהושע שתלה את גדלות תורתו בכיעורו: (תענית דף ז ע"א; נדרים דף נ ע"ב) "אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה: תורה מפוארה בכלי מכוער?! אמר לה: למדי מבית אבוך, במה מניחין יין? אמרה ליה: במאני דפחרא. אמר לה: כולי עלמא בפחרא, ואתון במאני דפחרא? אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא. אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא, וסרי. אמר לה: אף אורייתא כן. והאיכא שפירין וגמירין! אמר לה: אי הוו סנו הוו גמירין טפי".
וכן מצינו שהיה רבי יוחנן משחיר את פניו מתוך עניותו ודחקותו כנפח ועוסק בתורה.
במסכת תענית דף כא ע"א: "אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא, דחיקא להו מילתא טובא, אמרי: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא, ונקיים בנפשין (דברים טו) אפס כי לא יהיה בך אביון. אזלו אותבי תותי גודא רעיעא. הוו קא כרכי ריפתא. אתו תרי מלאכי השרת, שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה: נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה! אמר ליה אידך: שבקינהו, דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא. רבי יוחנן שמע, אילפא לא שמע. אמר ליה רבי יוחנן לאילפא: שמע מר מידי? - אמר ליה: לא. אמר: מדשמעי אנא ואילפא לא שמע. שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא. אמר ליה רבי יוחנן: איהדר ואוקי בנפשאי (דברים טו) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".
ובויקרא רבה (מרגליות) פרשה ל, א: "רבי יוחנן הוה מטייל סלק מטבריא לצפורין והוה רבי חייא בר אבא מסמך ליה. מטון חד בית חקל, אמר הדין בית חקלא הוה דידי וזבינית יתיה בגלל למזכי באוריתא. מטון חד דבית כרמא, אמ' הדין בית כרמא דידי הוה וזבינית יתיה בגלל למזכי באוריתא. מטון חד דבית זיתא, אמר הדין בית זיתא דידי הוה וזבינית יתיה בגלל למזכי באוריתא. שרי רבי חייא בכי. אמר רבי יוחנן מה את בכי, אמר ליה על דלא שבקת לסיבותך כלום. אמר ליה חייא ברי קלה היא בעיניך מה שעשיתי, שמכרתי דבר שניתן לששה ימים וקניתי דבר שניתן לארבעים יום. עולם כולו ומלואו לא נברא אלא בששה ימים, דכתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ, יא), אבל התורה ניתנה לארבעים יום, שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (שמות לד, כח), וכתיב ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה (דברים ט, ט). כד דמך רבי יוחנן היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה (שיר השירים ח, ז), שאהב רבי יוחנן את התורה. בוז יבוזו לו (שיר השירים ח, ז)".
