ביישנות ו''סביבה חיובית'' / רפי זברגר

סנהדרין קד ע"א
 

הקדמה

במשנה הראשונה בפרק חלק למדנו על שלושה מלכים וארבעה הדיוטות (אנשים "פשוטים") שאין להם חלק לעולם הבא. לאחר דיון באנשים אלו, מנסה הגמרא להבין מה מייחד אנשים אלו לעומת אנשים אחרים אשר גם היו ''רשעים'', ועליהם לא נאמר שאין להם חלק לעולם הבא. במאמר זה נתייחס לשני הסברים של הגמרא, מדוע לא נכלל אחז הרשע ברשימת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא. 
 

הנושא

1. אמר ר' ירמיה בר אבא מפני שמוטל בין שני צדיקים בין יותם לחזקיהו.
ר' ירמיה אומר, כי אביו יותם ובנו חזקיהו, שניהם מלכי יהודה היו צדיקים. ואדם "הנמצא" בין צדיקים, ''קולט את הרוח'' את האווירה, את החיוב והטוב ולכן, למרות שהוא עצמו חטא ועבד עבודה זרה, העמיד פסל בהיכל, גם העביר את בניו למולך (סוג של עבודה זרה), סגר את שערי המקדש, וכן את שערי בתי המדרש, למרות זאת, ואף על פי כן, לא נענש ''באופן שלם'', וזוכה גם לעולם הבא.
2. רב יוסף אמר מפני שהיה לו בשת פנים מישעיהו שנאמר (ישעיהו ג', ז'): וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס.
אומר רב יוסף, כי אחז ניחן בין היתר, בתכונה חיובית של בושה. אנו לומדים זאת מן הפסוק המצוטט, המספר כי הקב''ה ציווה על ישעיהו ותלמידיו לצאת לקראת אחז למקום מסוים המתואר בפסוק במספר ציונים:
a. קצה תעלת ברכה עליונה – חפירת בריכה עליונה (כנראה היה מקום ידוע)
b. מסלת שדה כובס – שביל המגיע ל''שדה כובס''. שם זה כנראה לא היה מוגדר וידוע ולכן שואלת הגמרא מהו שדה כובס, ועל כך ישנם שתי תשובות:
i. איכא דאמרי: דכבשינהו לאפיה וחלף – ישעיהו הסתיר פניו מפני הנביא ישעיהו, מפני בושתו על מעשיו הרעים
ii. ואיכא דאמרי: אוכלא דקצרי סחף ארישיה וחלף – הניח "כלי של כובסים'' על ראשו, מאותה סיבה של בושה המצוינת בהסבר הראשון. 
 

מהו המסר?

1. עצם היותו של אדם החי ''בסביבה חיובית'', במקרה שלנו מדובר על אחז שנשם בביתו אווירה חיובית וטובה של אבא צדיק ועושה מעשים טובים, ולאחר מכן, בנו ממשיכו היה גם כן צדיק משפיע על האדם. למרות שהוא עצמו התנהג בדרך לא טובה, אנו אומרים שכנראה יש לו בכל מקרה ''גנים טובים'', סיכוי טוב לחזור למוטב וכדו'.
הסבר זה מלמד אותנו עד כמה חשובה הסביבה בה אדם חי. המשפחה הגרעינית, החברים והשכנים. סביבה טובה, חיובית ותומכת משרה על האדם ביטחון והופכת אותו לאדם טוב, לפחות בפוטנציאל. לכן, שומה עלינו ''לדאוג'' לסביבה תומכת זו, להשתדל שכך יהיו פני הדברים במשפחה, "לקנות חברים טובים", ולהשתדל לגור בסביבה שיש בה "אנשים טובים''.
2. ההסבר השני של הגמרא מדבר על מידת הביישנות. הגמרא במסכת יבמות (דף ע''ח) מספרת כי דוד המלך קבע כי "שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים". כלומר, אחד מסימני האומה היהודית היא ביישנות. אנו רואים כי ביישנות הינה מידה חיובית (כאשר היא במידה הראויה ולא מוגזמת, כמו כל מידה ) ולכן אנו נחנך את ילדינו וגם את עצמנו לנהוג במידה זו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]