מודים אנחנו לך / רפי זברגר

סנהדרין  קח ע''א
 

הקדמה

אתמול התחלנו משנה חדשה בפרק חלק אשר המשיכה לעסוק באנשים שאין להם חלק לעולם הבא. משנה זו איננה עוסקת באנשים בודדים כמו המשנה הראשונה בפרק (שלושה מלכים וארבעה הדיוטות) אלא בתקופות שלמות. התקופה הראשונה עליה מדברת המשנה עוסקת בדור המבול, וכך אומרת המשנה: דור המבול אין לו חלק לעולם הבא, ואין עומדים בדין (אינם קמים בתחיית המתים) לא דין ולא רוח (לא עומדים בדין לפני העולם הבא, ולא יהיה להם ''רוח'' להיות עם צדיקים בעולם הבא.
 

הנושא

תנו רבנן: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם.
קובעים חכמים בברייתא כי חטאם של דור המבול נבע מתוך השפע שבו הם חיו. הקדוש ברוך השפיע עליהם שפע גדול, ובמקום שישתמשו בו לעבודת ה', היפנו זאת לדברים לא טובים ולחטאים (מהר''ל). הברייתא מתארת את השפע הגדול: 
1. (איוב כא, ט) בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם... – לא היו מזיקים שולטים בהם. 
2. וכתיב (שם י''א): יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן – משלחים את הילדים ללא "משגיח" כמו צאן. 
3. וכתיב ( שם י"ב): יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב – ישירו וינגנו בכלי זמר
4. וכתיב (שם י''ג): [יְכַלּוּ] בַטּוֹב יְמֵיהֶם - בקיצור, יהיה להם טוב בארץ...
מסכמת הברייתא: והיא גרמה (כל הדברים הטובים שנמנו לעיל) שאמרו לא-ל (שם, י''ד) וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ.'מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ.
אמרו (אנשי דור המבול): כלום צריכין אנו לו אלא לטיפה של גשמים? יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן – גם גשם איננו צריכים, שהרי יש לנו נהרות רבים.
על כך הגיב הקדשו ברוך הוא ואמר: בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי ובה אני דן אותם, שנאמר (בראשית ו,' י"ז): וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ...
 

מהו המסר?

למדנו היום כי תחושות של שפע חומרי יכול לגרום לתחושת של ''אני ואפסי עוד''. תחושות שאינן מכירות בטוב, אינן מודות לקדוש ברוך הוא על כל הטוב, אלא להיפך – גורמות למרידה ולעשיית חטאים. אנו מוצאים זאת בין היתר, גם בספר דברים (ל''ב, ט''ו) שם מזהירה התורה מן המצב של וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט
צריכים להיות מודעים לסכנה הזאת ולהתמודד איתה. 
במישור של יחס הורים וילדים, נושא זה מחייב אותנו להדריך, לחנך ולהטמיע בין היתר את הדברים הבאים:
1. גם בדור שבו יש שפע רב כמו בדור שלנו, ב''ה אין חובה להנחיל את כל השפע הזה לילדים. ניתן ואף רצוי לומר ''לא'' לבקשת הילד, גם אם הדבר נמצא וזמין.
2. יש לחנך לצניעות וענווה באופן כללי, ובאופן פרטי בנושאי לבוש, דיבור ועשיה. ענווה וצניעות הינם פתח לחיים בריאים ושלווים יותר.
3. החשוב מכול, לחנך את ילדינו ואותנו, להודות, לשבח ולהלל על כל הטוב הקיים. לשים לב שהטוב אינו ברור מאליו, אינו הכרחי ובוודאי לא מובטח לעתיד. לכן, יש כל יום ויום להודות למי שצריך להודות, וראשון לכול, להודות "לאדון הכול", הנותן כל טוב לכל חי.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]