הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
בעיה שלא נפשטה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין קיב ע"א
איבעיא להו: הודחו מאליהן מהו? וידיחו אמר רחמנא ולא שהודחו מאליהן, או דילמא אפילו הודחו מאליהן? –
תא שמע: הדיחוה נשים וקטנים. אמאי? ליהוי כהודחו מאליהן! –
הנך בתר נפשייהו גרידי, הני - בתר נשים וקטנים גרידי.
1.
הגמרא מציגה בעיה בפירוש הפסוק "וידיחו" האם הכוונה היא, שרק אם מישהו מדיח את יושבי עיר הנידחת יש להם דין של עיר הנדחת, או אפילו אם הודחו מעצמם.
2.
כיון שהבעיה היא של "הגמרא" [עורך הגמרא; החכמים בבית המדרש] לכן הביטוי הוא "איבעיא להו", ולא "בעי ליה..".
3.
הגמרא מנסה לפשוט את הבעיה מברייתא. הברייתא נפתחת על ידי ביטוי פתיחה של "תא שמע". בסוגייתנו הברייתא מובאת כדי לפשוט את הבעיה. פעמים רבות בש"ס ברייתא שמובאת על ידי פתיחה של "תא שמע" באה כדי להקשות על חכם מסויים.
4.
ראה במהדורת "מתיבתא" – "ילקוט ביאורים", עמוד שב, שמביא דעה שה"תא שמע" בסוגייתנו מובא כקושיה! הקושיה היא על עצם הצגת הבעיה! המקשן [הגמרא שמביאה את ה"תא שמע"] טוען שלא צריכה להתעורר בכלל בעיה...
5.
הגמרא דוחה את ההוכחה מהברייתא וממילא אין בגמרא פתרון סופי לבעיה שהוצגה [="בעיה דלא איפשטה"].
6.
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ד הלכה ב:
אין העיר נעשית עיר הנדחת עד שיהיו מדיחיה מתוכה ומאותו השבט שנאמר מקרבך וידיחו את יושבי עירם, ועד שיהיו מדיחיה שנים או יתר על שנים שנאמר יצאו אנשים בני בליעל וידיחו את יושבי עירם, ועד שידיחו רובה, ויהיו המודחין ממאה ועד רובו של שבט, אבל אם הודח רובו של שבט דנין אותם כיחידים שנאמר יושבי העיר לא כפר קטן ולא כרך גדול וכל פחות ממאה כפר קטן ורובו של שבט כרך גדול,
וכן אם הדיחוה נשים או קטנים
או שהדיחה יחיד
או שהודחה מיעוטה
או שהודחו מאליהן
או שהיו מדיחיה מחוצה לה
אין דנין בה דין עיר הנדחת אלא הרי הן כיחידים שעבדו עבודת כוכבים וסוקלין כל מי שעבר וממונן ליורשיהן כשאר הרוגי בית דין.
הרמב"ם פוסק כמו הצד הראשון בבעיה שהוצגה בגמרא, שעיר נידחת נידונה כעיר נידחת רק אם הודחה ולא שהודחה מעצמה.
7.
כסף משנה הלכות עבודה זרה פרק ד הלכה ב:
ומ"ש או שהודחו מאליהם. שם איבעיא להו הודחו מאליהן מהו ת"ש הדיחוה נשים וקטנים אמאי להוו כהודחו מאליהן הנך בתר נפשייהו גרירי הני בתר נשים וקטנים גרירי כלומר דכי גרירי בתר נפשייהו הואיל ומעצמן נדחין אדוקין ביותר אבל כי גרירי בתר נשים וקטנים אין אדוקים כ"כ.
ואף על גב דמשמע דדחויה היא פסק רבינו כוותה משום דטעמא דמסתבר הוא. וכל יתר דברי הבבא משנה שם:
הוא מסביר שדחיית הגמרא [שדחתה את ההוכחה שאין דנים עיר הנדחת אלא כשהודחו על ידי אחרים] איננה דחיה מוחלטת, ודווקא סברת הדעה הראשונה מסתברת יותר, ולכן פסק הרמב"ם כמותה.
7.1
הערה: אולי שיטת ה"כסף משנה" היא ["חידוש"], שכל דחיה בש"ס שאיננה פותחת בביטוי מיוחד, כגון: "לא"
8.
לחם משנה הלכות עבודה זרה פרק ד הלכה ב:
או שהודחו מאליהן וכו'. שם (דף קי"ב) איבעיא להו הודחו מאליהן מהו וכו' ת"ש הדיחוה נשים וכו' ודחו הנך בתר נפשייהו גרירי וכו'. ויש לתמוה על רבינו
כיון דבעיין לא איפשיטא למה פסק דאינה נעשית עיר הנדחת הא אף על גב שהוא קולא לענין הממון שהוא ליורשיהן היא חומרא לענין המיתה שהיא בסקילה החמורה.
הוא מקשה, שהרי הבעיה בסוגייתנו לא נפשטה, ועל כן הרמב"ם היה צריך לפסוק כדעה שמקילה לעניין המיתה [למרות שהיא הדעה המחמירה לעניין ממון].
8.1
והוא מיישב:
וי"ל דמשום דהפשטן רצה לפשוט דאינה נעשית עיר הנדחת אף על גב דדחה הדוחה מ"מ משמע ליה כדברי הפשטן כיון שאין סברא לפסוק בחד צד יותר מהאחר:
משמע מדבריו שסובר כלעיל בסעיף 7.
