הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמימר ורב אשי; "ולא היא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

שבועות כח ע"א

מיתיבי: מי שנדר שתי נזירות, ומנה ראשונה והפריש עליה קרבן, ואח"כ נשאל על הראשונה - עלתה לו שניה בראשונה! הכא במאי עסקינן - בשלא כיפר. והתניא: כיפר! בשלא גלח, ור"א היא, דאמר: תגלחת מעכבא. והתניא: גלח!
אמר רב אשי: נזירות קא רמית? מי גרם לשניה שלא תחול? ראשונה, ואינה.
אמימר אמר: אפילו אכלה כולה נשאל עליה, אי בשוגג - מחוסר קרבן, אי במזיד - מחוסר מלקות, אבל כפתוהו על העמוד לא, כדשמואל, דאמר שמואל: כפתוהו על העמוד ורץ מב"ד - פטור.
ולא היא, התם רץ, הכא לא רץ.

1.
בסוגייתנו רבא קבע הלכה.

2.
הגמרא מקשה על רבא - "מיתיבי".

3.
רב אשי דוחה את הקושיה.

3.1
משמע לכאורה שרב אשי מקבל את דינו של רבא.

4.
בגמרא:

אמימר אמר: אפילו אכלה כולה נשאל עליה, אי בשוגג - מחוסר קרבן, אי במזיד - מחוסר מלקות, אבל כפתוהו על העמוד לא, כדשמואל, דאמר שמואל: כפתוהו על העמוד ורץ מב"ד - פטור.

אמימר חולק על עיקר דבריו של רבא.

5.
אמימר –
סיכום באטלס עץ חיים (כרך ד)

" אמימר - אמורא בדור החמישי. מסר משמו של רבא (קידושין דף י' ע"א), אך רבו המובהק היה רב זביד מנהרדעא (ב"מ דף ע"ג ע"ב / בבא מציעא דף עג ).
מושבו היה בנהרדעא (ב"ב דף ל"א ע"א / בבא בתרא דף לא), שם היה הראש (ברכות דף י"ב ע"א / ברכות דף יב). היה הקובע גם במחוזא (ר"ה דף ל"א ע"ב / ראש השנה דף לא). כנראה שעמד בראש ישיבה (ביצה דף כ"ח ע"ב / ביצה דף כח).
רב אשי היה תלמידו (מנחות דף ל"ז ע"ב / מנחות דף לז) "רב אשי היה יתיב קמיה דאמימר", והפך להיות לו תלמיד-חבר (ברכות דף נ"ה ע"ב / ברכות דף נה) "אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בהדי הדדי".
נפטר בחיי רב אשי (ב"מ דף ס"ח ע"א / בבא מציעא דף סח) בשל פליטת פה של רב אשי. בנו של אמימר ששמו היה מר היה תלמידו של רב אשי.

5.1
אמימר היה תלמיד גם של רבא, ובכל אופן בסוגייתנו הוא חולק עליו. והוא מוסיף שאם החייב במלקות על שבועתו, כפתו אותו לפני ההלקאה אינו יכול להישאל על שבועתו, והוכחה היא מדינו של שמואל שאדם שחויב במלקות וברח מבית הדין ונתפס יהיה פטור כבר מהמלקות, מפני שברגע שהיה כפות נחשב כאילו כבר לקה.

6.
המשך הגמרא:

ולא היא, התם רץ, הכא לא רץ.

הגמרא דוחה את ההוכחה משמואל, מפני שדינו של שמואל מדבר שהאדם רץ והתבזה בכך, ולכן נחשב כאילו לקה. ולכן בסוגייתנו אף אם נכפת לצורך ההלקאה - אולם לא התבזה בבריחה - יכול עדיין להישאל על שבועתו.

6.1
משמע שהגמרא שאמרה "ולא היא" מסכימה לעיקר דינו של אמימר - בניגוד לרבא.

7.
"ולא היא" – אין הדין כך... אלא הדין הוא...
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רנג:

"ולא היא, אשכחן בפרק הכותב [כתובות דף פח] (וכן בפרק האשה בתרא דף קכ"א א' [יבמות דף קכא] ובפרק ערבי פסחים גבי יקנה"ז דף ק"ג ב' [פסחים דף קג] ובפרק המקבל דף ק"ד ב'/ בבא מציעא דף קד) דקאמר על דברי רב אשי ולשון זה לא שייך לפרשו כמו והלכתא דלעיל דהכל הוא מדברי רב אשי, כן כתב הר"ם בחידושי סמ"ג ה' חמץ ומצה ובעל נחפה בכסף דף קס"ד ע"ד כתב דנמוקו עמו וז"ל שם דבשלמא הלכתא אפשר לומר שהוא חושש להחמיר והלכתא היא לקולא

אבל לשון ולא היא משמע שאינה סברא כלל ולא שייך לומר הוא עצמו כן אם לא שנאמר הדרי בי דלא היא אלא ודאי נראה שיתכן לחלוק על דברי רב אשי וכבר רשום בזכרוני שלמדתי בש"ס שאחר דברי רב אשי קאמר תלמודא הלכתא בהפוך אלא שבעונותי שר של שכחה מצוי אצלי ולא ידעתי איזהו מקומן והמחפש אחריו ימצאנו."

לענייננו – "ולא היא..." - לעיל בסעיף 6 - בא לומר שההוכחה לדברי אמימר אינה הכרחית - מצד הסברא.
בדרך כלל בש"ס הביטוי "ולא היא" בא לשלול את ההלכה הנלמדת מצד סברא

7.1
"הליכות עולם", "יבין שמועה", עמוד שעו, סעיף לד

ודע עוד שכתב שם דף... ודף רס"ח דאע"ג דקאמר "ולא היא" לא דחינן מהלכתא

כלומר, למרות שהדין/ההוכחה נדחו מצד הסברא אין זה מחייב שהדין עצמו נשלל.

7.2
לפי דבריו יוצא אפוא, שדינו של אמימר יכול להיות להלכה [ואמנם כמותו נפסק להלכה] למרות שההוכחה לדבריו נדחתה וכלעיל בסעיף 6.1.

8.
הערה: מדוע הגמרא מביאה את דברי רב אשי לפני אמימר שהיה רבו של רב אשי [לפי האמור לעיל בסעיף 5]

8.1
הסבר א: דברי רב אשי הובאו רק כדי לשלול קושיה מברייתא, אבל רב אשי לא מתייחס ישירות לדינו של רבא.

8.2
הסבר ב: ה"סתמא דגמרא" רוצה לפסוק בניגוד לרבא ולכן היא הביאה את דברי אמימר - שחולק על רבא - בסוף הסוגיה כדי ללמדנו שכך הלכה [כעין "הלכה כבתראי"].