תולעת ולא איש
חולין פט ע"א
"אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם - אמר לפני ואנכי עפר ואפר, למשה ואהרן - אמר ונחנו מה, לדוד - אמר (תהלים כב, ז) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ".
זהו שאמרו במסכת מועד קטן דף טז ע"ב: "(שמואל ב כג, ח) אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת וגו', מאי קאמר? - אמר רבי אבהו, הכי קאמר, ואלה שמות גבורותיו של דוד... הוא עדינו העצני - כשהיה יושב ועוסק בתורה - היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה - היה מקשה עצמו כעץ". הזכיר עידון כתולעת דוקא שכן כך אמר דוד על עצמו: (תהלים כב, ז) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ.
וקשה, וכי ענוה היא זו להתדמות לתולעת ולא לאיש? הרי בסופו של יום גוברת התולעת על האיש! כדברי עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל במסכת אבות פרק ג משנה א: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה.
אלא שהיה דוד דוקא משתבח באומרו: וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ. וכמו במסכת תענית דף כ ע"ב: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות". דוקא הרך הוא השורד לעד, ואילו המתקשה כעץ הארז – הָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, ו), וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב (מסכת אבות פרק ג משנה יז). שכך אמרו על שריפת פרה אדומה: "מלמד שכל המתגאה עצמו כארז סופו נשפל כאזוב" (מדרש אגדה בובר, במדבר יט, ו).
