לא להתמהמה / רפי זברגר

שבועות ל ע''ב - לא ע"א
 

הקדמה

למדנו בדף ל' ובכלל במסכת שבועות, כי אל לו לאדם להוציא דבר שקר מפיו, לא בדרך של שבועת ביטוי, לא שבועת שווא, ובפרק שלנו הוספנו גם שבועת עדות. לקראת סוף דף ל' ותחילת דך ל''א אנו לומדים ברייתא ובה שלוש עשרה הלכות הנלמדות מן הפסוק בפרשת משפטים (שמות, כ''ג, ז'): מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק. במאמר זה נכיר חלק מאותן הלכות. 
 

הנושא

1. מנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר הואיל והעדים מעידין, אחתכנו ויהא קולר תלוי בצואר עדים, תלמוד לומר: מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק - 
דיין שמבין מתוך עדותיהם של העדים, כי דבריהם אינם אמת, או שהדיין מבין שאחד מבעלי הדין הצליח להסתיר פרטים הנוגעים לדין, במקרה כזה – אל לו 'לחתוך את הדין'' על פי עדותם של העדים, "ויטיל את האחריות'' על העדים, אלא הוא חייב לפשפש היטב, להמשיך לנבור ולחקור עד שהאמת תצא לאור, כפי שניכר לדיין. ואם אינו מצליח בכך – עליו ''להסתלק מן הדין'' ולא להוציא דין שהוא מבין שאינו אמת – מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק . 
2. מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחוב לעשיר מנין שלא ישתוק, תלמוד לומר: מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק -
תלמיד היושב לפני רבו הדיין, ובאים שני בעלי דין לפניו, אחד עשיר ואחד עני. אם רואה התלמיד, וחושב כי רבו טעה ויש ללמד זכות לעני וחובה לעשיר – למרות החשש מנקמתו של העשיר, ולמרות דלותו של העני, לא יחשוש התלמיד, ויעיר לרבו בעדינות ועם כל הכבוד הראוי לרבו (יאמר לו: רבי, כך וכך לימדתני) . ואם אינו עושה כך עובר על מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק . 
3. מנין לתלמיד שרואה את רבו שטועה בדין שלא יאמר אמתין לו עד שיגמרנו ואסתרנו ואבננו משלי כדי שיקרא הדין על שמי תלמוד לומר: מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק - 
גם פה מדובר על תלמיד היושב לפי רבו הדיין, ונוכח לדעת כי רבו טועה. לא ימתין עד לסוף הדין שיצא שגוי, אלא יעיר לו מיד בדרך כבוד, כפי שראינו בהלכה הקודמת. 
 

מהו המסר?

למדנו חלק מן ההלכות הקשורות למצווה של מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק. המסרים הנלמדים מכך הם:
1. בדומה לדיין אשר ''מרגיש'' שאין דין אמת, או אז חובה עליו לעשות מאמץ ייתר כדי לאתר את העוול, ולא ''לשחק אותה ראש קטן'' ולהסתמך על העדים ולפסוק ולסיים את הדין. כך גם חובה על כל אחד ואחד מאיתנו, להתייחס ולא להרפות, במקרה ואנו רואים עוול, חוסר צדק, עשיית אי אמת וכדו' ולהגיב. לא לשתוק ''ולשחק אותה בת יענה''. לבדוק, לחקור, לשאול ולהבין ואז, בעז''ה נגיע לחקר האמת.
2. גם אם האמת ''פחות נעימה''. יותר בעייתית ועלולה לסבך אותנו עם אנשים בעלי כוח והשפעה. אנו לא שמים ליבנו למעמד של האנשים, כל מטרתנו היא להגיע ל-''חקר אמת'' ולחתור לגלות את אותה אמת נסתרת.
3. לא להמתין. לא לחכות ולהתמהמה בנקיטת עמדה ולקיחת יוזמה. אם אנו רואים בעיית יושר ואמת – לפעול מיד. לא להמתין ולחכות לשינויים שכנראה לא יגיעו. ''להרים דגל'' לדבר, לומר את הדברים ולא לשתוק.
כל המסרים הנ''ל נכונים בכל קשרים בינאישיים, ובוודאי נכונים גם בחיק המשפחה. גם ילד יכול להעיר להורה, בכבוד ובנימוס, ביראת כבוד ובחרדת קודש, אך לא לשתוק. לא לפחד ולא להירתע – לומר את האמת לאמיתה. ואם כבר – לא להמתין. לפעול ולעשות מייד – מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]