הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
יחסי יהודים-גויים
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
עבודה זרה ג ע"א
אמר מר בריה דרבינא:
לומר, שאף על פי שמקיימין אותן - אין מקבלין עליהם שכר.
ולא? והתניא,
היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול?
תלמוד לומר: +ויקרא יח+ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם,
כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם,
הא למדת, שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול!
אלא לומר לך, שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה,
דאמר ר' חנינא: גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה.
הערה: כל הדיון הוא באופן תיאורטי ואיננו עוסק בגויים בני זמננו
ראה מה שכתבנו בהרחבה על מסכת בבא קמא דף לח :
1. נימוקים מחודשים
בגמרא:
מתני'. שור של ישראל שנגח שור של הקדש,
ושל הקדש שנגח לשור של הדיוט - פטור,
שנאמר: +שמות כ"א+ שור רעהו, ולא שור של הקדש.
שור של ישראל שנגח לשור של כנעני - פטור,
ושל כנעני שנגח לשור של ישראל,
בין תם בין מועד - משלם נזק שלם. ...
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לח עמוד א
דאם כן, נכתוב קרא להאי רעהו גבי מועד.
שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור.
אמרי: ממה נפשך?
אי רעהו דוקא, דכנעני כי נגח דישראל נמי ליפטר!
ואי רעהו לאו דוקא, אפילו דישראל כי נגח דכנעני נחייב!
א"ר אבהו, אמר קרא: +חבקוק ג'+ עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים,
ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח, כיון שלא קיימו, עמד והתיר ממונן לישראל.
רבי יוחנן אמר, מהכא: +דברים ל"ג+ הופיע מהר פארן, מפארן הופיע ממונם לישראל.
תניא נמי הכי: שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור;
שור של כנעני שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד - משלם נזק שלם,
שנאמר: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים,
1.
בגמרא מובאים הנימוקים להפליה שמובאת במשנה בין גוי ליהודי, וכמסוכם בברייתא:
תניא נמי הכי:
שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור;
שור של כנעני שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד - משלם נזק שלם,
שנאמר: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים,
ואומר: הופיע מהר פארן...
הברייתא היא כלשון משנתנו, אלא שיש בה גם נימוקים, וגם האמוראים אומרים נימוקים אלה.
2.
רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ח הלכה ה:
שור של ישראל שנגח שור של נכרי בין תם בין מועד פטור,
לפי שאין הגוים מחייבין את האדם על בהמתו שהזיקה והרי אנו דנין להם כדיניהן,
ושור של נכרי שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם,
קנס הוא זה לגוים לפי שאינן זהירין במצות אינן מסלקין הזיקן ואם לא תחייב אותן על נזקי בהמתן אין משמרין אותה ומפסידין ממון הבריות.
השגת הראב"ד:
שור של ישראל שנגח שור של נכרי. א"א הטענה הזאת אינה מספקת שהרי הם תופסים גוף המזיק ונפרעין ממנו.
הרמב"ם מנמק את הדין במשנתנו שלא כמובא בסוגייתנו על ידי האמוראים ועל ידי הברייתא.
2.1
הוא מסביר שמצד אחד - שור של ישראל שנגח שור של נכרי, פטור - דנים את הגויים כפי שהם נוהגים בדיניהם, ומצד שני - שור של נכרי [גם שור תם] שנגח שור של ישראל משלם נזק שלם - כי קונסים אותם כדי של יזיקו לבריות.
3.
שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון סימן תו סעיף א:
שור של ישראל {א} שנגח (א) שור של עובד כוכבים, פטור. ושל עובד כוכבים שנגח לשל ישראל, בין תם בין מועד, משלם נזק שלם.
הוא - שלא כרמב"ם - מצטט את משנתנו כלשונה - בלי נימוקים.
4.
מגיד משנה הלכות נזקי ממון פרק ח הלכה ה:
[ה] שור של ישראל וכו'. משנה היא פ' ד' וה' (בבא קמא דף ל"ז). ומ"ש רבינו לפי שאין וכו'. נתינת טעם מדעתו ז"ל.
ובהשגות א"א הטענה הזאת אינה מספקת וכו'.
ואפשר שבזמן הגמ' לא היו העכו"ם נפרעים כלל ואף בזמן הזה אפשר שאין כל העכו"ם נפרעין מגוף המזיק ואף בארץ שדינם לגבות הדין כך.
ודין שור של עכו"ם שהזיק וכו' מפורש שם:
הוא עונה לקושיית הראב"ד. מדובר על דין שמשתנה בעקבות השתנות הזמנים [/ "השתנות הטבעים"/]
5.
לחם משנה הלכות נזקי ממון פרק ח הלכה ה:
[ה] שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם וכו'.
אילו טעם זה היה מדעתו של רבינו כדכתב הה"מ לא היה צריך לתת טעם אלא לשור של עכו"ם שנגח של ישראל שחייבוהו משום קנס
5.1
הא מדמה את דינו של הרמב"ם לדין כפל לגנב - לגבי גויים [ומה עם דין ריבית ששונה בין גוי ליהודי?]:
אבל שור של ישראל שנגח של עכו"ם ראוי לפוטרו משום רעהו דמיעט עכו"ם
כמו שמעטו גבי גניבה תשלומי כפל מעכו"ם מדכתיב רעהו
וכדכתב רבינו ז"ל פ"ב מהלכות גניבה והיה די לו ליתן טעם לשור של עכו"ם שנגח שור של ישראל אף על גב דבגמרא יהיבו טעמא אחרינא משום דלא קיימו שבע מצות בני נח
5.2
מכל מקום רבינו נתן טעם יותר קרוב אל הדעת
ועוד דבריו הם בכלל דברי הגמרא
נימוקו של הרמב"ם הוא "יותר קרוב אל הדעת" [אבל אולי בגלל שהעיקרון של הנימוק - של "בדיניהם - כן מוזכר במקום אחר בגמרא, ולא מדובר ממש בנימוק חדש של הרמב"ם]. כלומר, מותר לתת נימוקים שלא כבגמרא אם הם מתקבלים יותר על הדעת [בדור מסויים] !!!
[ומה נאמר לגבי "חוקים" - "וזאת החוקה"?]
אך בחלוקה קמייתא לא היה צריך לתת טעם אלא שראיתי לבעל מגדל עוז שכתב שדברי רבינו הם לקוחים מהירושלמי:
6.
לענ"ד נראה לחדש: כיוון שהברייתא ציטטה את משנתנו והיא הוסיפה נימוקים, וגם האמוראים אמרו אותם, הרי שהרמב"ם סובר שכיוון ש"רבי" סתם את משנתנו בלי הנימוקים סימן הדבר שלא רק הברייתא יכולה לנמק, אלא גם חכמים בכל דור ודור רשאים לנמק את דין המשנה בהתאם להבנתם באותו דור !!!
--------------------
סוגיה מקבילה
2. "רבי... אומר - בתחילת משנה/ברייתא
בגמרא:
אמר מר בריה דרבנא: לומר, שאפילו מקיימין אותן - אין מקבלין עליהן שכר.
ולא? והתניא, ר"מ אומר: מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? ת"ל: +ויקרא י"ח+ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם,
כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם,
הא למדת, שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול!
אמרי: אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה, דא"ר חנינא: גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה.
ראה מה שכתבתי על מסכת סנהדרין דף נט
1.
בגמרא:
"...ואמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר +דברים ל"ג+ תורה צוה לנו משה מורשה - לנו מורשה ולא להם. - וליחשבה גבי שבע מצות! מאן דאמר מורשה - מיגזל קא גזיל לה, מאן דאמר מאורסה - דינו כנערה המאורסה, דבסקילה.
מיתיבי, היה רבי מאיר אומר: מניין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול - שנאמר +ויקרא י"ח+ אשר יעשה אתם האדם וחי בהם, כהנים לויים וישראלים לא נאמר, אלא האדם. הא למדת: שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! - התם בשבע מצות דידהו.
דין זה של רבי מאיר, שנכרי שעוסק בתורה הוא ככהן גדול, מופיע פעמיים נוספות בש"ס ובכל מקום הגמרא מסבירה את דינו המדוייק באופן שונה.
אולם לענייננו בשני המקומות הנוספים הגמרא מביאה את דבריו של רבי מאיר בברייתא ללא הבאת דעה נוספת.
בברייתא הראשונה, להלן, הברייתא אומרת "פשוט": "רבי מאיר אומר..." בלי הקידומת "שהיה..." ובברייתא השניה כן פותחת ב"היה רבי מאיר אומר...", וכמו בסוגייתנו.
2.
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לח עמוד א
"... והתניא, ר"מ אומר: מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול?..."
3.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א
"... והתניא, היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? תלמוד לומר: +ויקרא יח+ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, הא למדת, שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול! אלא לומר לך, שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה...
4.
"היה רבי מאיר אומר" - סגנון זה מלמד שחכמים היו חולקים עליו –
הלכות רי"ץ גיאת הערות יצחק ירנן הלכות לולב עמוד קכח:
ע"א. ודע דבסוגיא ההיא מייתי הש"ס ברייתא דהיה רבי מאיר אומר ממשמע שנאמר ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא עץ מאכל מה ת"ל עץ מאכל עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה פלפלין ללמדך שפלפלין חייבין בערלה וכו'.
ותמה בס' תוספות יום הכפורים (ביומא דף פ"א) על הרמב"ם שהשמיט דין זה, ומתרץ דמדאיתא בברייתא היה רבי מאיר אומר משמע דרבנן פליגי ופטרי פלפלין מערלה ופסק הרמב"ם כחכמים עיי"ש. ..
ולכן לפעמים הרמב"ם לא מזכיר את מה שהובא בסגנון זה בשם רבי מאיר
5.
לחם משנה הלכות תלמוד תורה פרק ג:
וכל העוסק בתורה וכו'. פ"ב דחגיגה:
כי דבר ה' בזה זה שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר. בפ' חלק (דף צ"ט) תניא היה רבי מאיר אומר הלומד תורה ואינו מלמדה זהו כי דבר ה' בזה ר' נתן אומר וכו' (עיין בכ"מ בד"ה וכל בית וכו'). ורבינו הביא כאן הב' סברות של ר' נתן ור' נהוראי ור' יהושע בן קרחה, ור' יהושע אפשר שהוא לפי דבריו שקרא ושנה ופירש וכו' אבל סברת ר"מ לא הזכיר ועוד סברא אחרת אשר יש שם ואין חשש בזה כיון דלא אכפת לן כלל לענין דינא:
בסוגייתנו בולט מאד שלא כתוב במפורש באף ברייתא שחכמים חולקים עליו, לכן יש משמעות לביטוי "שהיה רבי מאיר אומר", ללמדנו שחכמים חולקים עליו, אולם בהחלט ייתכן שהלכה כמו רבי מאיר כיון שהסוגיה מעוניינת להסביר את דבריו.
==================
3. לימוד תורה לגוי
בגמרא:
ת"ר: וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו. בשעת פטירתן, אמרו להם: דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא, חוץ מדבר זה שאתם אומרים: שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור, של כנעני שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד - משלם נזק שלם,
ממ"נ? אי רעהו דוקא, אפילו דכנעני כי נגח דישראל ליפטר! ואי רעהו לאו דוקא, אפילו דישראל כי נגח דכנעני לחייב!
ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות.
ראה מה שכתבנו על מסכת חגיגה דף יג
בגמרא:
ואמר רבי אמי: אין מוסרין דברי תורה לנכרי, שנאמר +תהלים קמ"ז+ לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום.
1.
פשט הגמרא הוא שלא מלמדים תורה לגוי.
דין זה לא מוזכר במפורש ברמב"ם ובשו"ע!
2.
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה א:
אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו, או לתם,
אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו,
אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד, אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו,
וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אף על פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב, שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא,
אמרו חכמים אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו אם לאו אל יבקשו תורה מפיהו.
יש אומרים שהרישא של דברי הרמב"ם כוללים גם את האיסור ללמד תורה לגוי=נכרי.
3.
תוספות מסכת חגיגה דף יג עמוד א:
אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים - היה קשה להר"ר אלחנן תיפוק ליה דעובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה כדאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נט. ושם) עובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה
והמלמדו עובר אלפני עור לא תתן מכשול
משמע שאיסור "לפני עור" תקף גם כלפי גוי.
וכי תימא בז' מצות דידהו דאינו חייב מיתה כדאמר הש"ס התם
והא מצוה איכא למוסרם להם
ונפקא לן מהאי קרא אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא יח) כהן ולוי לא נאמר אלא אדם שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה וכו'
וי"ל דהכא מיירי אפילו היכא דאיכא עובד כוכבים אחר שרוצה ללמדו דליכא לפני עור כדאמרינן בע"ז (עבודה זרה דף ו:) המושיט כוס יין לנזיר עובר אלפני עור והני מילי דקאי אתרי עברא דנהרא שבלאו נתינתו אי אפשר להביאו אליו אבל אי לאו הכי אינו עובר אלפני עור הכא נמי אפילו במקום שעובד כוכבים אחר רוצה ללמדו דליכא לפני עור מכל מקום אסור משום מגיד דבריו ליעקב וכו' (תהלים קמז).
מתוס' זה משמע שגם במצב שאין מיגבלה של "לפני עור" בכל זאת אסור ללמדו תורה מהפסוק בסוגייתנו "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". [וללא הפסוק הזה היה מותר ללמדו תורה למרות שהגוי היה מתחייב מיתה"?]
4.
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לח עמוד א:
ת"ר: וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו. בשעת פטירתן, אמרו להם: דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא, חוץ מדבר זה שאתם אומרים: שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור, של כנעני שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד - משלם נזק שלם,
ממ"נ? אי רעהו דוקא, אפילו דכנעני כי נגח דישראל ליפטר! ואי רעהו לאו דוקא, אפילו דישראל כי נגח דכנעני לחייב!
ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות.
מוכח שחכמי ישראל למדו תורה עם גויים.
5.
תוספות מסכת בבא קמא דף לח עמוד א:
קראו ושנו ושלשו - וא"ת והא אמרינן בחגיגה דף יג.) המלמד תורה לעובד כוכבים עובר בעשה דמגיד דבריו ליעקב (תהלים קמז)
ויש לומר דבע"כ עשו ע"פ דברי המושל ולא נתחייבו למסור עצמן.
אי נמי עשו עצמם גרים כדאי' בספרי דפרשה אף חובב עמים.
מתוס' משמע שבאמת אין ללמד תורה לגוי! [לפי כל השיטות מותר ללמד תורה לגוי שבא להתגייר!]
6.
ויש לומר, שדבר אחד זה "ללמדו תורה" ודבר אחר זה "למסור". אולי ללמד תורה לגוי מותר [7 מצות בני נח] ובזה כל הדיון בגמרא ובראשונים, אבל "למסור" לו דברי תורה - לא! המשמעות של "למסור" היא כפולה, גם לא לגלות לו "סתרי תורה" [גם לא של 7 מצוות בני נח] וגם לא ללמדו באופן שיעביר הלאה לתלמידיו ["מסורת"]!
הערה: וזה תוכן הדף כולו: הנסתרות בתורה, והעברתם במסורת לתלמידים!
6.1
ובאמת בסוגיה בבבא קמא - לעיל בסעיף 4 - מדובר על "סתירה" [לכאורה] בהלכות נזיקין! גוי לא יכול להבין דינים מסוג של "גזירת הכתוב" [ולא דרשות שנלמדות מגזירה שוה]!
