טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מרגלית ואבן טובה, איזו מהן יעשה בסיס לחבירו – פנינה
"... ושלחו להו רומאי ליונאי: עד האידנא עבידנא בקרבא, השתא נעביד בדינא, מרגלית ואבן טובה, איזו מהן יעשה בסיס לחבירו? שלחו להו: מרגלית לאבן טובה. אבן טובה ואינך איזו מהן יעשה בסיס לחבירו? אבן טובה לאינך. אינך וספר תורה, איזו מהן יעשה בסיס לחבירו? אינך לספר תורה. שלחו להו: אם כן אנן ספר תורה גבן וישראל בהדן, כפו להו" (עבודה זרה, ח ע"ב).
פירוש: וְשָׁלְחוּ לְהוּ רוֹמָאֵי לִיוָנָאֵי [להם הרומאים ליוונים]: עַד הָאִידָנָא עָבֵידְנָא בִּקְרָבָא [עכשיו עשינו הכרעה בשלטון ובעולם על ידי קרבות], הָשְׁתָּא נַעֲבֵיד בְּדִינָא [עכשיו נעשה בדין], ומה הדין? אם יש מַרְגָּלִית וְאֶבֶן טוֹבָה, אֵיזוֹ מֵהֶן יֵעָשֶׂה בָּסִיס לַחֲבֵירוֹ? שָׁלְחוּ לְהוּ [להם] בתשובה: מַרְגָּלִית תיעשה בסיס לְאֶבֶן טוֹבָה, שהיא יקרה ממנה. חזרו ושאלו: אם היתה אֶבֶן טוֹבָה רגילה וְאִינָּךְ (שהוא אבן יקרה ביותר), אֵיזוֹ מֵהֶן יֵעָשֶׂה בָּסִיס לַחֲבֵירוֹ? אמרו להם היוונים: אֶבֶן טוֹבָה לְאִינָּךְ. ושוב שאלו הרומאים: אם היו אִינָּךְ וְסֵפֶר תּוֹרָה, אֵיזוֹ מֵהֶן יֵעָשֶׂה בָּסִיס לַחֲבֵירוֹ? והשיבו: אִינָּךְ לְסֵפֶר תּוֹרָה. שָׁלְחוּ לְהוּ [להם] הרומאים: [אִם כֵּן,] הרי אֲנַן [אנו] סֵפֶר תּוֹרָה גַּבָּן [אצלנו] וְיִשְׂרָאֵל בַּהֲדַן [איתנו], ולכן ראויים אתם להיכנע תחתינו, משום שאנו גם יותר חשובים מכם (אבן טובה), ועמנו ישראל ("אינך") שעמם ספר התורה. כָּפוּ לְהוּ [אותם] הרומאים ולקחו מהם את השלטון בעולם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: פנינה שם באנגלית: Pearl שם נרדף במקורות: מרגלית, מרגניתא
נושא מרכזי: המרגלית כסמל לחפץ יקר וערכה היחסי?
לריכוז נושאים וקישוריות על צדפת הפנינים הקש\י כאן.
מסוגייתנו ניתן ללמוד על ערכן היחסי של הפנינים (תמונה 1) בהשוואה לאבני חן מסוגים אחרים. ראשית יש להקדים שככל הנראה לפנינים לא היה ערך שוק קבוע בדומה למטבעות אלא ערך התלוי בתנאי השוק. טענה זו משתמעת מדברי הירושלמי (ונציה, שקלים, פ"ב מו טור ג /ה"א):
"מצרפין שקלים דרכונות כו'. ויעשו אותן מרגלית? שמא תזיל המרגלית ונמצא ההקדש מפסיד, כהיא דתנינן תמן וכולן נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ מן השקלים ואין פודין בכלים. אמר רבי שמואל בר רב יצחק: שמא יזילו הכלים ונמצא ההקדש מפסיד, והכא שמא תזיל המרגלית ונמצא ההקדש מפסיד".
הדרוג במעמדן של אבני החן בסוגייתנו הוא מהיקרה ביותר אל הזולה כאשר "אינך" היא היקרה ביותר, לאחריה "אבן טובה" ולבסוף "מרגלית". מפרש רש"י: "מרגלית - אינה חשובה כאבן טוב". ייתכן וערכה הנמוך יחסית של הפנינה נבע מכך שהיא הייתה נפוצה. לדעת תוס' חכמי אנגליה השם "מרגלית" נבע מכך שהיא הייתה רגילה כלומר מצויה. איננו יודעים מהי "אבן טובה" אך לגבי "אינך" קיימות כמה הצעות. הערוך (ערך "אנך") כתב: "... פירוש בלעז כמשמעו אונכינ"א" והוא שוהם בלשון מקרא". ח. י קאהוט מזהה את שם זה עם Onyx ביוונית ולטינית ובאיטלקית Onichino. לדעתו אבן חן זו מוזכרת בצורת הרבים שלה בתרגום המיוחס ליונתן (במדבר, לג ח') המתאר את מסע בני ישראל במדבר: "וּנְטָלוּ מִפּוֹרוֹקֵי חֵירָתָא וַעֲבָרוּ בְּגוֹ יַמָא וּנְפָקוּ מִן יַמָא וַאֲזָלוּ עַל כֵּיף יַמָא כְּנִישִׁין אוּנְכִין וּמַרְגַלְיַין וַאֲזָלוּ מִבָּתַר כְּדֵין מַהֲלַךְ תְּלָתָא יוֹמִין בְּמַדְבְּרָא דְאֵיתָם וּשְׁרוֹ בְּמָרָה". גם בחלק מתרגומי התנ"ך אנו מוצאים שאבן השוהם מתורגמת ל – Onyx. במסכת עבודה זרה (יא ע"ב) מסופר על שימוש באינך לריצוף שווקי רומי ביום חג המציין לדעתם את נצחון עשיו על יעקב.
למרות זיהוי "אניך" עם Onyx זהותו נשארת עמומה הן משום קושי בהגדרתו, משום שאבני חן רבות נקראות בשם זה, והן משום שקיימת מחלוקת ענפה ביחס לזהוי אבן השוהם ורבים אינם קושרים בינה לבין Onyx. רבי בנימין מוספיא ("מוסף הערוך") הוסיף תיאור קצר: "פירוש בלשון יוון ורומי אבן טובה מבהקת כצפורן". ייתכן ותיאורו מבוסס על מקור השם Onyx במילה היוונית שפירושה ציפורן (fingernail) אך הקשר לאבן אינו ברור. הסבר אחד מנסה לקשור בין ציפורן צבועה באדום שבה רואים לעתים פסים לבנים לאחת האבנים הנקראת בשם זה היום (תמונה 2). הסבר אחר מוצא דמיון בין האבן לציפורן משום שאיננה שקופה לגמרי. ייתכן ובגלל הקושי בזיהוי הוסיף ח. י. גם תרגום למילה Edelstein מילה שבגרמנית פירושה "אבן חן" באופן כללי.
בתרגום השבעים נקרא השוהם λίθος ὁ πράσινος שפירושו "אבן הירוק". התרגום האנגלי (ברנטון) מפרש emerald שהוא ברקת (איזמרגד) (תמונה 3). אונקלוס (בראשית, ב י"ב) תרגם: "ודהבא דארעא ההיא טב תמן בדולחא ואבני בורלא" וייתכן וגם כוונתו לברקת משום שהיא תצורה של המינרל בריל וצבעה ירוק. יש המתבססים על האטימולוגיה של השוהם ומוצאים שהוא דומה לסַמְטוּ האכדית (Samtu) ולסוֹם האתיופית המתייחסים לאבן חן אדומה. קיימים זיהויים רבים נוספים ונחתום במכון המקדש שם זיהו את השוהם עם אגט שחור.
רש"י פירש: "אינך - הוא נופך קרבונקל"א". ד"ר מ. קטן(1) תירגם charboncle = אודם (אבן יקרה בעלת צבע אדום כהה ומבריקה ביותר) (תמונה 4). זיהוי דומה מופיע גם כתרגום לאבן החן הנקראת "אקדח" המוזכרת בגמרא בבבא בתרא (עה ע"א): "ושעריך לאבני אקדח - כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש: עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים". בפירושו לישעיהו כתב רש"י: "לאבני אקדח – יונתן תירגם לאבני גמר גומרין תרגום גחלים פתר אקדח לשון קדחי אש והם מין אבנים טובות בוערות כלפידים והוא קרבונקל"א לשון גחלת. ויש פותרין לשון מקדח אבנים גדולות שכל חלל הפתח קדוח בתוכו והמזוזות והמפתן והסף כולן מתוך האבן הם".
 |
|
 |
|
תמונה 1. פנינים - המצפה התת ימי באילת |
|
תמונה 2. אוניקס צילם: Pureales |
המרגלית כחפץ יקר
מאיזכורים רבים בספרות חז"ל ניתן להסיק שהפנינים (מרגלית או מרגניתא) הן חפצים יקרי ערך(2). לעיתים הדבר משתמע ברמז ולעיתים באופן מפורש. במשנה בערכין (פ"ו מ"ה) אנו לומדים על המרגלית כחפץ שערכו עולה כאשר הוא מגיע למקום שניתן לשלם עבורו: "... וכן פרה אם ממתינים אותה לאטליס משבחת היא וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משבחת היא וכו'". מפרש רע"ב: "לכרך - שדרך סוחרים לבוא שם וקונים המרגליות ביוקר". הגמרא במגילה (טו ע"א) משווה בין אובדן צדיק לאובדן מרגלית: "ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: צדיק אבד - לדורו אבד. משל לאדם שאבדה לו מרגלית, כל מקום שהיא מרגלית שמה, לא אבדה אלא לבעלה". גם בגמרא בחגיגה (ג ע"א) מובא אובדן מרגלית כנזק משמעותי: "תנו רבנן: מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין, אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? ... אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני". במסכת גיטין (לא ע"ב): "הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה זו מרגלית שבים".
בשלוש סוגיות מעלה רב אשי את יוקרה של המרגלית כטיעון בעל משמעות הלכתית. בגמרא בקידושין (כו ע"ב) למדנו: "... ואי אמרת בעינן צבורים, כל שהוא למאי חזי? תרגומא רב שמואל בר ביסנא קמיה דרב יוסף: כגון שנעץ בה מחט. א"ל רב יוסף: קבסתן, איכפל תנא לאשמועינן מחט? אמר רב אשי: מאן לימא לן, דלא תלה בה מרגניתא דשוויא אלפא זוזי"(3). ביטוי דומה לביטוי "מאן לימא לן דלא תלה בה מרגניתא" כמציין חפץ שערכו גבוה, למרות גודלו הזעיר, מופיע בשם רב אשי בהקשר נוסף במסכת בבא בתרא (קמו ע"א): "אמר רב אשי: מאן לימא לן, דלא שחקי ליה מרגניתא דשויא אלפא זוזי ואשקיה וכו'".
מקור שלישי הוא ספק המובא בגמרא בבבא קמא (סב ע"א): "ההוא גברא דבטש בכספתא דחבריה, שדייה בנהרא, אתא מריה ואמר הכי והכי הוה לי בגוה; יתיב רב אשי וקא מעיין ביה, כי האי גוונא מאי? א"ל רבינא לרב אחא בריה דרבא, ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: לאו היינו מתניתין, דתנן: ומודים חכמים לר' יהודה, במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכו, שכן דרך בני אדם להניח בבתים? אמר ליה: אי דקא טעין זוזי הכא נמי, הכא (במאי עסקינן) דקא טעין מרגניתא, מאי? מי מנחי אינשי מרגניתא בכספתא, או לא? תיקו"(4). שאלה שניתן לשאול בסוגייה זו היא האם הספק נובע מערכה הגבוה של הפנינה משום שייתכן וחפץ כה יקר אין מניחים בכספת שאולי איננה מקום בטוח די הצורך (כפי שמוכיח הארוע שבו הכספת נבעטה אל הנהר), אלא במחבוא בטוח יותר. לחלופין ייתכן והספק אם מניחים פנינים בכספת נובע משיקולים טכניים שאינם קשורים בהכרח לערכה של הפנינה. מסתבר יותר לטעון שהעובדה שרב אשי השתמש במרגלית כדוגמה לחפץ יקר בשתי הסוגיות הראשונות תומכת באפשרות שגם הספק "מי מנחי אינשי מרגניתא בכספתא" נובע מערכה הגבוה של המרגלית.
(1) ב"אוצר לעזי רש"י".
(2) על הזהות בין הפנינים והמרגליות ניתן להסיק מתוך כמה מקורות הקושרים בין המרגליות והים. למשל במסכת גיטין (לא ע"ב) נאמר: "... אפילו מרגלית שבים מרקבת בו" ראו עוד במאמר "אפילו מרגלית שבים מרקבת בו".
(3) פירוש: ואי אמרת [ואם אומר אתה] בעינן [צריכים אנו] שיהיו המטלטלין צבורים בה, אם כן קרקע כל שהוא למאי חזי [למה היא ראויה], מה אפשר לצבור בה? תרגומא [תירגם, הסביר אותה] רב שמואל בר ביסנא קמיה [לפני] רב יוסף: כגון שנעץ בה בקרקע כלשהו מחט ומכרה אגב הקרקע, ואפשר איפוא לקנות משהו גם על ידי קניית קרקע כלשהי. אמר ליה [לו] רב יוסף: קבסתן [אתה טרדן]! וכי איכפל [טרח] התנא כל כך לאשמועינן [להשמיע לנו] קניית מחט שאותה מוכרים אגב הקרקע? אמר רב אשי: מאן לימא לן [מי יאמר לנו] שלא תלה בה במחט מרגניתא דשוויא אלפא זוזי [מרגלית ששווה אלף זוז] ואפשר לקנות הרבה אגב קרקע זו.
(4) פירוש: הַהוּא גַּבְרָא דִּבְטַשׁ בִּכְסַפְתָּא דְּחַבְרֵיהּ שַׁדְיֵיהּ בְּנַהֲרָא [אדם אחד בעט בקופת כסף, כספת, של חבירו והשליכה בנהר], אֲתָא מָרֵיהּ [בא בעליה] של הכספת וְאָמַר: הָכִי וְהָכִי הֲוָה [כך וכך היה] לִי בְּגַוָּהּ [בתוכה]. יָתֵיב [היה יושב] רַב אַשִׁי וְקָא מְעַיֵּין בֵּיהּ [ומעיין בה בשאלה זו]: כִּי הַאי גַּוְונָא מַאי [כגון זה מה הדין]? האם מאמינים אנו לניזק או לא? אָמַר לֵיהּ [לו] רָבִינָא לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ [בנו] של רָבָא, וְאָמְרִי לָהּ [ויש אומרים] שאמר זאת רַב אַחָא בְּרֵיהּ [בנו] של רָבָא לְרַב אַשִׁי: לָאו הַיְינוּ מַתְנִיתִין [האם אין זו משנתנו] דִּתְנַן [שכן שנינו במשנה]: וּמוֹדִים חֲכָמִים לְר' יְהוּדָה בְּמַדְלִיק אֶת הַבִּירָה שֶׁמְּשַׁלֵּם כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַנִּיחַ בַּבָּתִּים. ואם כן צריך לסמוך על הניזק ולשלם מה שטוען שהיה שם, ומה מקום להסתפק בשאלה זו? אָמַר לֵיהּ [לו] רב אשי: אִי דְּקָא טָעֵין זוּזֵי [אם שטוען הניזק שמטבעות] היו שם הָכָא נַמִי [כאן גם כן הדין] שישלם. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן [כאן במה אנו עוסקים] דְּקָא טָעֵין מַרְגָּנִיתָא [שהוא טוען שמרגליות] היו בקופה, והשאלה היא: מַאי [מה] הדין? מִי מַנְחִי אֱינָשֵׁי מַרְגָּנִיתָא בִּכְסַפְתָּא [האם מניחים אנשים מרגליות בכספת] ונאמין לו, אוֹ לֹא? ואף שאלה זו לא נפתרה, ועל כן תֵּיקוּ [תעמוד] במקומה.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
