בחירה נכונה ויעילה של מטלות / רפי זברגר

עבודה זרה י ע"א
 

הקדמה

אחד מימי אידיהן של הגויים אותם למדנו במשנה בדף ח' הוא, יום גינוסיא של מלכיהם. נעסוק במאמר ביום איד זה של הגויים.  
 

הנושא

על שואלת הגמרא מהו אותו ''יום גינוסיא של מלכיהם''? 
תשובה ראשונה של רב יהודה: יום שמעמידין בו עובדי כוכבים את מלכם. יום המלכתו של המלך. 
מקשה הגמרא וטוענת כי לא ייתכן להסביר כך שהרי הברייתא שונה: יום גינוסיא ויום שמעמידין בו את מלכם משמע שאלו שני ימים שונים. 
הגמרא ממשיכה להקשות ולתרץ, אך בסופו של דבר הסבר זה נדחה. 
תשובה שנייה של הגמרא: יום גינוסיא יום הלידה. לא יום המלכתו של המלך אלא יום לידתו נחשב ליום איד. 
מקשה הגמרא שוב מלשון הברייתא: יום גינוסיא ויום הלידה. שוב משמע שיום לידת המלך אינו יכול להיות יום גינוסיא הכתוב בנפרד. 
לאחר דין ודברים נוסף נדחה גם הסבר זה של הגמרא, לכן עוברים להסבר הבא.
תשובה שלישי חוזרת להסבר הראשון, יום שמעמידין בו עובדי כוכבים את מלכם ומתרצת את כל הקושיות עליו. 
על השאלה אשר ציטטנו לעיל: הרי יום גינוסיא כתוב בברייתא ביחד עם יום שמעמידין בו מלכם. עונה הגמרא:
לא קשיא: הא דידיה הא דבריה. יום גינוסיא הוא יום העמדת המלך, ויום העמדת המלך, הכוונה ליום העמדת בן המלך. 
והרי הקשינו לעיל: ואי קשיא לך דלא מוקמי מלכא בר מלכא. הרי לא מעמידים מלך ולאחריו את בנו! 
מתרצים על כך: ע"י שאלה מוקמי, כגון אסוירוס בר אנטונינוס דמלך. 
אם יש בקשה מיוחדת של המלך מהשרים למנות את בנו – אכן מממנים אותו, בדומה לכך שמינו את אסוירוס שהיה בנו של המלך אנטונינוס.
מספרת הגמרא כיצד אמנם מינו את אסוירוס למלך לאחר מלכותו של אנטונינוס האבא:
אמר ליה אנטונינוס לרבי: בעינא דימלוך אסוירוס ברי תחותי ותתעביד טבריא קלניא.
אנטונינוס היה בקשרים מצוינים עם רבי יהודה הנשיא. הוא היה מבאי ביתו, והעריך אותו מאוד מאוד, עד שממש שימש אותו.
הוא סיפר לו שיש לו שתי בקשות שהיה רוצה לבקש משריו. האחד, להמליך את בנו אחריו, והשני, לפטור את טבריה מתשלום מיסים. סיבה לכך, שהיו בעיר זו תלמידי חכמים רבים, ואנטונינוס מאוד העריך תלמידי חכמים ולכן רצה לפטור אותם מתשלום מס. 
שיתף אנטונינוס את רבי בהתלבטויותיו: ואי אימא להו חדא עבדי תרי לא עבדי. אם אבקש בקשה אחת היא תיענה, שתי בקשות לא תיענינה. 
השיב לו רבי בעזרת המשל הבא: אייתי גברא ארכביה אחבריה ויהב ליה יונה לעילאי [בידיה] וא"ל לתתאה אימר לעילא דלמפרח מן ידיה יונה. אדם רוכב על חברו, ונותן לו הגבאי לעליון יונה ואומר לו: אמור בבקשה לרוכב העליון, שחרר את היונה בעת הצורך. 
אנטונינוס הכיר את רבי יהודה הנשיא, והוא אכן ותרגם את הנמשל למשל: אמר שמע מינה הכי קאמר לי את בעי מינייהו דאסוירוס ברי ימלוך תחותי, ואימא ליה לאסוירוס דתעביד טבריא קלניא. אני אגרום למנות את אסוירוס בני למלך אחרי, ואומר לו שהוא כבר ידאג לאנשי וחכמי טבריה. 
 

מהו המסר?

למדנו בסיפור של אנטונינוס כי למרות שהוא מאוד רצה שיקרו שני דברים, הוא הבין, שאם יבקש את שניהם – לא יבוצע אף אחד מהם, לכן עליו להחליט איזה מהם לבקש!
דילמא זו אנו זוכרים גם מסיפור החורבן של קמצא ובר קמצא. גם שם ביקשו מהשליט חלק מהדברים שרצו, כדי לא לגרום לקלקול יותר גדול, ולא לקבל שום דבר.
השאלה היא: האם ''להסתכן'' ולבקש בקשה גדולה, ובכך להסתכן שלא נקבל כלום, או לבקש ''בקשה צנועה'' יותר כדי שהיא אמנם תתבצע. רבי מצא את הנוסחה אשר בסופו של דבר תגרום לכך ששני הדברים שביקש אכן יתממשו.
גם כהורים אנו חייבים לזכור, כי אם נדרוש עוד ועוד מילדינו, לבצע מטלות כאלו ואחרות, ישנה ''סכנה'' גדולה שבסופו של דבר לא יקרה כלום, וגם את המעט לא נזכה לקבל.
לכן, יש ''להפעיל ראש'', להבחין מהם הדברים החשובים באמת, ועליהם להשתדל ולעמוד. במקביל, אנו מודעים לכך כי יש צורך בסייעתא דשמיא גדולה, אשר כמובן חייבת להיות מלווה בתפילה כנה ואמיתית, מתוך לב רגיש וכמה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]